ת"א 2150/08

תקציר

המדינה הגישה בקשה לפי סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי לחייב את התובעים – נפגעי גזזת מוכרים – להפקיד ערבות להבטחת הוצאות המדינה אם תביעתם הכספית נגדה תידחה. התובעים טענו כי המדינה הפרה את חובתה החקוקה והתרשלה בהתוויית הטיפול בהם ובביצוע חוק הפיצויים לנפגעי גזזת. המדינה הכחישה את הטענות וטענה כי סיכויי ההצלחה קלושים, ולכן על התובעים לספק ביטחון להוצאותיה, במיוחד נוכח העלויות הגבוהות הצפויות של ההליך. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המדינה משני נימוקים. ראשית, לא ניתן לומר בשלב זה כי טענת התובעים הייתה קנטרנית. הסוגיה המרכזית שבמחלוקת – האם הימנעותה של המדינה מהקמת מכון לטיפול בגזזת גרמה לנזקי התובעים – טרם הוכרעה. לפיכך, הגדרת התביעה כקנטרנית אינה ראויה, גם אם סיכויי ההצלחה של חלק מהתובעים קלושים. שנית, הבקשה הוגשה חמש שנים לאחר הגשת התביעה, וההליכים כמעט הסתיימו. השיהוי הרב בהגשת הבקשה, יחד עם השלב המתקדם בתיק, הצדיקו את דחיית הבקשה. בית המשפט הדגיש כי האיזון בין זכותה של המדינה להשבת הוצאות לבין זכותם החוקתית של התובעים לגישה לערכאות העדיף את האחרונים. לפיכך, בקשת המדינה נדחתה.