ע"א 8730/96

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של פריד, וקובע כי בקשות הפטנט שלו משנת 1988 על משגרי לוויינים, קרי "שביט" ו"אופק", מקורן בידע שהיה בידי התעשייה האווירית הרבה לפני 1988. פריד, שעבד בתעשייה האווירית, לא המציא שום דבר חדש ב-1988; במקום זאת, הוא ניצל את הידע הקיים של החברה. מכיוון שפריד לא המציא את המושגים המדוברים, ההפרדה בין המצאתו לכאורה בשנת 1979 לבין המצאתו בשנת 1988 נחשבת מלאכותית ובלתי מתקבלת על הדעת. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי הבנה של מצב טכנולוגי קיים, המלווה בהסבר כלכלי חדש, אינה יכולה להיחשב כהמצאה. מאחר שתרומתו של פריד לפרויקטים של התעשייה האווירית אינה מקנה לו זכויות בפרויקטים עצמם, פוסק בית המשפט לטובת בעלותה של התעשייה האווירית בקניין הרוחני. פסק הדין מתייחס גם לטענת הוויתור של פריד מצד התעשייה האווירית, ומוצא אותה מופרכת בשל אינדיקציות קודמות לכוונת התעשייה האווירית לשמור על זכויותיה, לרבות תצהיר משנת 1987 חתום על ידי פריד המודה בכך. בנוסף, אי עמידתו של פריד בנהלים פנימיים להודעה על המצאה, וחוסר תום לבו בהליך, תומכים בדחיית תביעת הוויתור. עם זאת, בית המשפט מורה כי אם התעשייה האווירית תניב בעתיד הכנסות כתוצאה ישירה מרישום הפטנט, פריד יהיה זכאי להחזר הוצאות סבירות במרדף אחר הפטנט. החזר זה מוגבל להכנסות אלה בלבד ואינו כולל הכנסות משימוש עצמי של התעשייה האווירית בטכנולוגיה. גם פריד וגם התעשייה האווירית מסכימים עם פסק הדין של הנשיא.