פ"א 12711-02-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בהליך פלילי נגד אדם שביצע עבודות בנייה בלתי מורשות בנכס ברמת גן. הנתבע טען כי מדובר בעבודות טריוויאליות, כי חלקן אינן דורשות היתר וכי העירייה אכפה נגדו באופן סלקטיבי את תקנות התכנון והבנייה. בית משפט קמא בחן כל אחת מהטענות ופסק לטובת העירייה בחלק מהסעיפים וזיכה את הנאשם באחרים. השופט דחה גם את טענות הנתבע בדבר אכיפה בררנית וצדק, וקבע כי הטענות אינן מבוססות. ההחלטה פירטה גם את ההיסטוריה הפרוצדורלית הארוכה של התיק, לרבות בקשות וערעורים רבים שהגיש הנאשם. גזר הדין כלל קנס של 50 אלף שקל, התחייבות וצו להריסת בנייה בלתי מורשית ותיקון הבנייה המאושרת כך שתעמוד בהיתר. מרבית הטענות שהוצגו בערעורו של הנאשם היו חזרה על אלה שהועלו במהלך המשפט ונמצאו חסרות שחר. הערעור כלל גם התקפות אד הומינם נגד עובדי ציבור בעיריית רמת גן, אותן דחה השופט. בנוסף, דחתה השופטת את טענתו החדשנית של הנתבע לפרשנות חוזית של היתרי בנייה בהליך פלילי ואת טענתו להשתק שיפוטי. השופט התייחס גם לטעות פרוצדורלית בפסק הדין, שקבע כי המאשימה היא עיריית רמת גן ולא מדינת ישראל. השופט קבע כי מדובר בטעות שטחית, והסביר כי הנוהג של המזכירות להבחין בין תיקים בבתי המשפט המקומיים הביא לכך ששם העירייה מופיע בכותרת פסק הדין. עם זאת, אופיו המהותי של ההליך לא הותיר ספק כי המאשימה היא מדינת ישראל. בהגיעו למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, דחה אותו השופט ופסק לטובת העירייה.