רע"פ 3817/97

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה בביזיון בית המשפט לפי סעיף 255 לחוק העונשין. המערער טען כי השופט שניהל את תיק עבירת התנועה שלו נהג בו בצורה לא הוגנת משום שחבש כיפה והיה לו זקן עבות, והוא כתב משפט זה בערעורו על פסק הדין נגדו. גם החלטת הרוב בבית המשפט המחוזי דחתה את הערעור, אך בית המשפט העליון קבע אחרת. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 255, המגן על שופטים מפני ביזיון, לשון הרע או הוצאת דיבה, מתמקד במוסד השופט, להבדיל מאישיותו האינדיבידואלית של השופט, וההגנה שהוא מציע מוגבלת לביקורת הוגנת ולביקורת כנה ואדיבה על תפקוד המוסד. ההגנה הגורפת שבחוק איסור לשון הרע, שהפעיל המערער, אינה חלה על ביזיון לפי סעיף 255; אחרת, ההגנה הספציפית בסעיף זה תהיה מיותרת. זאת ועוד, הפגיעה הפוטנציאלית בסמכותו של המוסד השיפוטי מהתבטאות המערער גוברת על הזכות לחופש ביטוי, במיוחד נוכח הנזק המוסרי שגרמה הטענה הגזענית האנטישמית. לבסוף, אין הבחנה משפטית בין ביזיון בכתב לבין ביזיון בכתב; האחרון, כמו הראשון, מתייחס רק לחומרת העבירה. השופט קדמי הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור על ההרשעה, אך ניתן להפחית את הקנס בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובהיעדר אירועים נוספים במהלך תקופת המבחן. השופטים טירקל ובייניש הסכימו.