סע"ש 32521-06-19

תקציר

התובעת, עובדת סוציאלית, תבעה את מעסיקה על אפליה על רקע מגדרי, בטענה לשכר לא שוויוני עבור עבודה שווה לעומת עמית גבר. בית המשפט בחן את המסגרת הנורמטיבית של חוק שכר שווה וחוק שוויון הזדמנויות. התובעת נדרשה להוכיח כי הופלתה לרעה וכי עבודתה הייתה שווה לזו של עמיתה הגבר. הדיון התמקד בשנים 2014-2018, שכן שנים קודמות היו חסומות בחוק. בית המשפט מצא כי עבודתו של התובע כעובד סוציאלי זהה לזו של עמיתה, אך היו לו תחומי אחריות נוספים כמפקח שיקום. עם זאת, התפקידים הנוספים לא היו תפקידו העיקרי, ועיקר עבודתו הייתה כעובד סוציאלי, כך שתפקידו שווה במהותו לזה של התובע. לפיכך, התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר לפי חוק שכר שווה, בסך 63,097 ₪, לצד סכומים נוספים בגין הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות PPP, הפרשות לקופות גמל והפרשי דמי חופשה. בית המשפט הכריע גם בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות, וקבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לאפליה על רקע מגדרי. התביעה בגין עוגמת נפש נדחתה כבלתי מוכחת, וגם בקשת התובעת לפיצויי פיטורים נדחתה מאחר שלא נתנה למעסיק הזדמנות לתקן את המצב. לבסוף הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 6,000 ₪.