ת"א 56154-03-15

תקציר

פסק הדין דן בפירוק שותפות במקרקעין. היא מתחילה בהכרה בהעדפה החקיקתית לסיום שותפויות ובדרכי הפעולה השונות, כאשר החלוקה הפיזית של הנכס היא הגישה המועדפת. עם זאת, במקרה הספציפי הנדון, לא ניתן לחלק פיזית את הקרקע המדוברת. השופט מציין כי הסיבות הרגילות לפירוק שותפות - עיכובים בפיתוח הקרקע וסכסוכים בין שותפים - אינן ישימות במקרה זה. במקום זאת, חוסר היכולת לפתח את הקרקע נובע מדרישות רשויות הבנייה המקומיות. יתר על כן, אישור תכנית איחוד וחלוקה עשוי לאפשר לשותפים לשמור על חלק מהקרקע או על כולה ואולי לפתח אותה. לפיכך, השופט קובע כי יש מקום לעיכוב בפירוק השותפות לבחון אפשרות זו לעומק. החלטה זו מוצדקת מכוח סעיף 14 לחוק המקרקעין, המאפשר לבית משפט להתערב כאשר מימוש זכות גורם אי נוחות לצד אחר. השופט גם עושה אנלוגיה למקרים קודמים שבהם בתי המשפט אפשרו עיכוב קצר בפירוק השותפות כדי לבחון פתרונות חלופיים. לבסוף, השופט מתייחס לטענה פרוצדורלית בדבר הסעד המבוקש שאינו מוזכר במפורש בחוק ודוחה אותה, בקובעו כי לבית המשפט סמכות להעניק את הסעד המבוקש לפי סעיף 40(ב) לחוק המקרקעין. פסק הדין מעכב את הליכי פירוק השותפות בחצי שנה כדי לאפשר לשותפים לממש את אופציית תוכנית האיחוד והחלוקה.