עת"מ 972/05

תקציר

העותרת יזמה תכנית חדשה לשינוי ייעוד אדמתה, שהופקעה על ידי העירייה לצורכי ציבור לפי תכנית חדשה זו, לכאורה ללא כל פיצוי. העותרת טענה כי הקרקע הופקעה בניגוד לרצונה וכי המטרה הציבורית שלשמה נלקחה הוזנחה, ועל כן יש לבטל את ההפקעה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי הקרקע לא הופקעה אלא הוקנתה לעירייה במסגרת חלוקה חדשה שיזמה העותרת עצמה. עוד טענו כי העותרת נהנתה מהתכנית החדשה, שהגדילה את אחוזי הבנייה שלה, ועל כן יש לדחות את תביעתה. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה ומצא כי לא היה אלמנט של כפייה במסירת הקרקע לצורכי ציבור. העותרת יזמה את התכנית החדשה ואף נהנתה ממנה, ושילמה לעירייה בגין עליית ערך הקרקע. יתר על כן, בית המשפט הניח, לצורך הטיעון, כי מסירת קרקע לצרכי ציבור במקרה זה היא הפקעה כדין, אך הגיע למסקנה כי העותר לא הוכיח די הצורך כי המטרה הציבורית שלשמה הופקעה הקרקע הוזנחה. על אף שחל שיהוי של כמעט 19 שנים במימוש תכליתה המלאה של ההפקעה, המשיבים לא זנחו אותה ופעלו להפעלתה. בית המשפט איזן בין זכויות הקניין של העותר לבין הנזק הפוטנציאלי לציבור אם תבוטל ההפקעה, ומצא כי האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על כל פגיעה בעותר. בנוסף, פלישת הפולשים למקרקעין לא הצביעה על הזנחה או חוסר תום לב מצד המשיבים. לפיכך נדחתה העתירה, הגם שהמשיבים נדרשו להגשים את המטרה הציבורית של ההפקעה בתוך שלוש שנים.