ת"ג 80469-03-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין - ת"ג 80469-03-25 **בית משפט לענייני משפחה בירושלים, 25 במרץ 2026** **תיק:** ת"ג 80469-03-25 **עניינו של פסק הדין:** תביעה למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לקשר אבהות וכן בנוגע לתאריך לידה של אדם שנפטר (להלן: "הסב"), במטרה לאפשר לתובע לממש זכאותו לאזרחות רומנית. **1. רקע עובדתי ותמצית הטענות:** התובע, עורך דין, מבקש להצהיר כי אביו המנוח ("האב") הוא בנו של סבו המנוח ("הסב"), וכן להבהיר את פרטי תאריך הלידה של הסב, כפי שהם משתקפים במרשמים השונים. הרקע לתביעה הוא ניסיון התובע לקבל אזרחות רומנית, אשר מותנה בהוכחת זיקה לאזרח רומני. * **טענת האבהות:** התובע טוען כי ברישומי משרד הפנים לא מצוין קשר אבהות בין הסב לאב, למרות שהוא קיים בפועל. הוא מבסס טענה זו על מספר מסמכים, ביניהם צו קיום צוואה של הסב, בו האב מוזכר כזוכה ו"בנו של האב" (הכוונה לאב המנוח, בנו של הסב), תצהיר של קרוב משפחה משנת 1946 המציין במפורש את הקשר בין הסב לבנו (האב), ותעודת זהות מקורית של הסב. כמו כן, התובע מצרף תצהיר של אימו (אלמנת האב) הכולל תעודת נישואין וכתובה, בהם האב מזהה את אביו (הסב). התובע טוען כי בנסיבות המיוחדות של הגירת הוריו לישראל (הסב והאב הגיעו בנפרד לאחר השואה, כאשר האב עלה במסגרת עליית הנוער והסב מאוחר יותר), ייתכן שהרישום הראשוני לא שיקף את המציאות. * **טענת תאריך הלידה:** התובע מצא מסמכים רומניים רשמיים משנת 1947 המעידים כי תאריך לידת הסב הוא 00.00.1892. לעומת זאת, ברישומי משרד הפנים בישראל, תאריך לידתו של הסב נרשם תחילה כ-00.00.1896. התובע טוען כי הראיות מצביעות על שנת לידה 1892 כשנה הנכונה, וכוללות: * תעודת נישואין שנייה של הסב בישראל משנת 1950, בה מצוינת שנת לידה 1892. * רישומי עולים וארכיונים נוספים (ארכיון המדינה, הארכיון הציוני) המתארים את גיל הסב בעת עלייתו לישראל (56 בשנת 1948), מה שמצביע על שנת לידה 1892. * תעודת זיהוי ממחנה עקורים (ארכיוני ארולזן) המאשרת תאריך לידה 00.00.1892. * תצהיר קרוב משפחה משנת 1946 המציין את שנת לידת הסב כ-1892. במהלך ההליך, התגלה כי הסב עצמו נקט בהליך משפטי ב-1962 לשינוי גילו מ-1892 ל-1896, הליך שאושר על ידי בית המשפט. התובע, למרות גילוי זה, מבקש שהפסק דין ישקף את המצב העובדתי שהיה קיים משנת 1948 ועד 1962, ולאחר מכן שינוי גילו. * **עמדת פרקליטות מחוז ירושלים (ב"כ היועמ"ש):** ב"כ היועמ"ש מתנגד לכל פסק דין הצהרתי שיביא לשינוי במרשם האוכלוסין. ביחס לקביעת האבהות, הוא טוען כי הדרך המלך היא בדיקה גנטית, ובהעדר בדיקה כזו, הוא מתנגד לסעד. ביחס לתאריך הלידה, הוא מדגיש כי הסב שינה את גילו באופן חוקי ב-1962, ולכן התובע מושתק מלטעון אחרת. עם זאת, לעניין קשרי האבהות, ב"כ היועמ"ש מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, בתנאי שהסעד לא ישפיע על מרשם האוכלוסין. **2. עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** * **סמכות בית המשפט לענייני משפחה למתן סעד הצהרתי:** פסק הדין מדגיש כי גם אם תיקון מרשם האוכלוסין מוגבל בנסיבות מסוימות (כמו כאשר הפונה אינו "התושב" עצמו), הדבר אינו שולל את סמכותו הכללית של בית המשפט לענייני משפחה להעניק סעד הצהרתי על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט. סמכות זו מאפשרת לבית המשפט להכריע במצבים שבהם יש צורך לקבוע זכויות או מצב משפטי, גם אם הדבר אינו מוביל לשינוי מיידי במרשם. * **הכרה בראיות נסיבתיות והיסטוריות להוכחת קשרי משפחה:** אחד החידושים המשמעותיים בפסק הדין הוא ההכרה ברף הראיות הנדרש להוכחת קשרי אבהות, במיוחד במקרים בהם לא ניתן או לא סביר לבצע בדיקה גנטית. בית המשפט קבע כי שורה של ראיות נסיבתיות, לרבות מסמכים ציבוריים זרים (מסמכים רומניים), תצהירים, תעודות נישואין, כתובות, צווי קיום צוואה, ואף עדויות אישיות ותמונות משפחתיות – יכולים להוות בסיס מוצק להצהרה על קשר אבהות. הדבר מהווה התייחסות למציאות החיים, בה מסמכים היסטוריים ועדויות עשויים להיות הראיות היחידות הזמינות, במיוחד במקרים של ניצולי שואה שאיבדו מסמכים רבים. * **גמישות בהוכחת קשר הורות בהעדר בדיקה גנטית:** פסק הדין מצטרף לקו פסיקה שהולך ומתפתח, לפיו בדיקה גנטית, אף שהיא נחשבת לראיה "הטובה ביותר" להוכחת קשר הורות, אינה הדרך היחידה. במקרים בהם בדיקה גנטית אינה אפשרית (למשל, כאשר אחד הצדדים נפטר) או שאינה מעשית, בית המשפט מוכן להסתמך על ראיות אובייקטיביות אחרות. ההפניה לפסקי דין קודמים, כולל פסק דין דומה בתמ"ש 54750-10-18, מדגישה כיצד בתי משפט מכירים בכוחן של ראיות מסוג זה. * **הבחנה בין סעד הצהרתי לתיקון מרשם:** בית המשפט מבחין בבירור בין מתן פסק דין הצהרתי לבין תיקון מרשם האוכלוסין. בעוד שהאחרון מוגבל יותר, הראשון, המבוסס על סמכותו הכללית של בית המשפט, יכול להכריע במצבים משפטיים גם אם הדבר אינו משפיע ישירות על המרשם. זאת, על מנת לאפשר מימוש זכויות, כגון קבלת אזרחות זרה, כאשר הדבר אינו פוגע באינטרסים ציבוריים או כלכליים של המדינה. * **התמודדות עם שינוי גיל במסגרת חוקית:** פסק הדין מכיר בכך שהסב שינה את גילו באופן חוקי בשנת 1962. למרות זאת, התובע מבקש הכרה במצב המשפטי שהיה קיים לפני שינוי הגיל, כאשר הראיות הרומניות הראשוניות והרישומים הראשונים בישראל תמכו בשנת לידה 1892. בית המשפט נענה לבקשה זו, מתוך הבנה שהסעד המבוקש הוא למטרות אזרחות זרה, ולא לשינוי המרשם הקיים. שינוי הגיל, גם אם אושר, לא מבטל את קיומן של ראיות היסטוריות קודמות, ובנסיבות אלו, בית המשפט שקל את כלל הראיות. * **היעדר אינטרס כספי ישיר של המדינה:** בית המשפט מציין כי קבלת האזרחות הרומנית לא תגרור הוצאות כספיות על חשבון תקציב המדינה או משלם המיסים הישראלי. הדבר מהווה שיקול נוסף להקלה ברף ההוכחה הנדרש, ולפנייה להסתמכות על ראיות אובייקטיביות, גם אם אינן בדיקה גנטית. **3. היבטים נוספים:** * **ההתמודדות עם מורשת השואה:** פסק הדין מציג כיצד נסיבות היסטוריות טרגיות, כמו אירועי השואה, יוצרות קשיים הוכחתיים משמעותיים, אך גם מחייבות גמישות משפטית בהערכת ראיות. * **חשיבות המסמכים הציבוריים הזרים:** הכרה במסמכים רומניים רשמיים כראיה מהימנה, גם אם הם נוצרו מחוץ לישראל, מדגישה את היכולת של מערכת המשפט הישראלית להתחשב בתעודות ציבוריות מחו"ל. * **התמודדות עם "בסיס המרשם" מול "קישור תיקים":** עמדת ב"כ היועמ"ש נוגעת לקושי טכני של "קישור תיקים" במרשם האוכלוסין. בית המשפט, גם תוך התחשבות בכך, מכיר בזכותו של התובע להצהרה על קשר המשפחה. **4. מסקנה:** פסק הדין מהווה דוגמה להגמשת הדין והפסיקה במטרה לאפשר מימוש זכויות, במיוחד כאשר מדובר במקרים הנגועים להיסטוריה אישית ומשפחתית מורכבת, כגון זו של ניצולי שואה וצאצאיהם. בית המשפט אימץ גישה פרגמטית, המכירה בכוחן של ראיות נסיבתיות ואובייקטיביות, גם בהיעדר הוכחה מדעית ישירה, לצורך מתן סעד הצהרתי, כאשר אינטרס ציבורי או אישי משמעותי דורש זאת. ההבחנה בין תיקון מרשם לסעד הצהרתי, וההכרה בחשיבות הראיות ההיסטוריות, מהווים חידושים ראויים לציון בפסיקה.