ע"א 1709/09

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה כספית שהגישה המערערת, חברה המשווקת זרעים ושתילים, כנגד המשיב, חקלאי. המחלוקת נסובה סביב זהותו של החייב – האם מדובר במשיב באופן אישי או בחברה שהקים לניהול פרויקט לגידול עגבניות ושומר למטרות תעשייתיות. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא את המערער לערער על ההחלטה. עילת הערעור העיקרית היא שבית המשפט סירב לקבל ראיות קריטיות והתעלם מהוראות חוק החברות. הראיה הנדונה היא טופס הזמנה (צו 343) שנחתם לכאורה על ידי המשיב טרם הקמת החברה, התומך בטענת המערערת כי המשיב היה צד לעסקה. ערכאת הערעור, בהכירתה בחשיבותו של המסמך לעניינו של המערער וברלוונטיות שלו לטענת ההגנה, מורה על קבלתו כראיה. בית המשפט מוצא כי הצו הוצא מספר שבועות לפני הקמת החברה, דבר הסותר את טענת המשיב כי פעל כאורגן של החברה. על פי חוק החברות, המשיב לא יכול היה לחייב חברה שלא הייתה קיימת באותה עת, והמערערת לא ידעה על יזמות כלשהי. כמו כן, חשבוניות ותעודות משלוח הקשורות לעסקה הוצאו על שם המשיב. בית המשפט מגיע למסקנה כי שגה בית משפט קמא בפסק דינו ומורה למשיב לשלם למערערת את הסכום הנתבע, הצמוד לאינפלציה ולריבית שנצברה. עם זאת, בשל כשלים פרוצדורליים וליקויים ראייתיים, לא נפסקו למערער הוצאות או שכר טרחת עורך דין.