פ"א 1494-10-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על צו הפסקה והפסקה שהשיג המשיב, האוסר על המערערים להשתמש במקרקעין שלהם שלא למגורים, בפרט למגורים או למלונאות, בניגוד לייעוד הקרקע. בית המשפט מסכים עם המשיבה כי השימוש במקרקעין ביום 23.8.2022 היה שימוש שלא למגורים ונופש, למרות הסכם השכירות המסווג אותה למגורים. היא מדגישה כי השימוש בפועל בנכס, ולא תנאי החכירה, קובעים את סיווגו. פסק הדין גם קובע כי צו ההפסקה וההפסקה ברור וניתן לאכיפה, ודוחה טענות לעמימות. הצו, שניתן בהסכמה, הגדיר בבירור שימוש מותר ואסור, והמערערת הייתה מודעת לכך שהאירוע באוגוסט הפר אותו. זאת ועוד, הוספת הנחיות של בית משפט קמא המסייעות להבנתו של המערער אינה שוללת את בהירות הצו, ומהווה צעד סביר למניעת הפרות עתידיות. טענות המערער, לרבות חוסר הבהירות והפגיעה בעקרונות המשפט, נמצאו חסרות שחר. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיב, בצירוף כספי הפיקדון שלהם, שיועברו שניהם לבית המשפט לעניינים מקומיים בהתאם להסכמת הצדדים.