ת"א 5197-06-08

תקציר

מדובר בפסק דין בתביעת לשון הרע שהתרחשה בשנת 2008 בעיר עפולה. התובעים, שמואל ברתור, אשתו ושני ילדיהם, תבעו את הנתבע, דב הירש, בגין סדרת כתבות ברשת שהשמיצו אותם ופגעו בפרטיותם. המאמרים המדוברים פורסמו באתר מקומי, ויקי עפולה, שהציג את עצמו כפלטפורמה קהילתית לשיתוף ידע ולדיון בנושאים מקומיים. התובעים טענו כי הנתבע הוא המפעיל, העורך ובעל השליטה באתר, ומכאן שהוא אחראי לפרסומים. מנגד, הנאשם הכחיש כל מעורבות וקשר לכתבות. השופט פתח את דבריו בדיון בתחולת דיני לשון הרע על פרסום באינטרנט, והגיע למסקנה כי בית המשפט העליון מכיר אמנם בייחודם של פרסומים מקוונים, אך הם אמנם ישימים, אך בשינויים מסוימים. שינויים אלה לוקחים בחשבון גורמים כגון אופי האתר, נגישותו ותפיסת הציבור אותו. לאחר מכן בחן השופט האם התובעים הוכיחו את זהות הנתבע כמפרסם. נמצא כי התובעים אכן עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. עדויות של שני עדים אובייקטיביים, לצד ראיות נוספות, שכנעו את בית המשפט כי הנתבע הוא בעל השליטה והמפעיל של האתר, כמו גם כותב הכתבות המכפישות. השלב הבא היה לקבוע האם הפרסומים מהווים לשון הרע. השופט קבע כי הכתבות, שהכילו האשמות גסות ובוטה בשחיתות, שקרים, מחלות נפש ואף רמזים למוגבלות פיזית, השמיצו בבירור את התובעים ככלל ולחוד. יתרה מכך, השופט קבע כי התובעים הם אנשי ציבור בשל פעילותם הפוליטית בבחירות המקומיות, מה שאומר שהיה עליהם לסבול ביקורת רבה יותר, אך הדבר לא הפך את שמם הטוב לחסין מפני הגנה משפטית. לאחר מכן שקל השופט את ההגנות שהציג הנתבע, שהיו אמיתות הפרסום ותום הלב. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה של מי מההגנה. הפרסומים לא הוכחו כנכונים, וגם טענת תום הלב של הנתבע נדחתה. השופט הדגיש כי קיום בחירות אינו מאפשר למועמדים להטיח האשמות חסרות בסיס כאלה זה בזה. השופטת קיבלה גם את טענת הפגיעה בפרטיות לגבי התובע 3, שפרטיו האישיים פורסמו ללא הסכמה. עם זאת, טענתו לפגיעה בפרטיות של תובע 4, בעל מוגבלות פיזית, לא התקבלה מאחר שלא הוכח פרסום פרטיו הרפואיים. בשלב הסופי קבעה השופטת את סכום הפיצוי, בהתחשב בחומרת לשון הרע, השפעתה על חיי התובעים ומעמדם בקהילה. לתובעים נפסק 80,000 ₪ בגין לשון הרע, ועוד 3,000 ₪ לתובעת 3 בגין הפגיעה בפרטיותה. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.