ת"א 24407-11-12

תקציר

התובע, בעל דירה שעברה עבודות שיפוץ שנעשו על ידי הנתבע, תבע את האחרון בגין ליקויי בנייה שגרמו לרטיבות ונזילות בדירה. התובע דרש פיצוי על הנזק, בטענה לביצוע לקוי ועיכובים בהשלמת השיפוץ. הנתבעת הכחישה את הטענות והגישה תביעה שכנגד ליתרת עלויות השיפוץ. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם כי מקור הרטיבות בדירתם הוא אי איטום רצפת חדר האמבטיה על ידי הנתבע ושימושו במקלחת לפני איטום וריצוף. בדו"ח המומחה ההנדסי, שהוסכם על שני הצדדים, נכתב כי הרטיבות נבעה מגורמים נוספים, ובהם היעדר סף הפרדה בדלת המרפסת ובחיפוי החיצוני סביבה. דו"ח זה הועדף על פני חוות הדעת של מומחה התובעים והמומחה שמונה על ידי בית המשפט, שכן הוא היה חלוט והתובעים הסכימו לו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל על הנתבעת אחריות לגורמים שצוינו בדו"ח המומחה, שכן התובעים הגבילו את טענותיהם לנושא השירותים. בנוסף, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הייתה אחראית להשלמת עבודות השיפוץ במסגרת לוח הזמנים הנקוב בחוזה שכן הדירה נמסרה לתובע לפני המועד האחרון. באשר לתביעה שכנגד, קבע בית המשפט כי התובעים לא נדרשו לשלם את יתרת הסכום של 5,500 ₪ בגין עבודות השיפוץ עליהן הוסכם בחוזה. הנתבע לא ביצע את עבודות האיטום ואף יצא מהדירה עם אריחים פתוחים. התובעים שילמו בסופו של דבר עבור עבודות אלה שיבוצעו על ידי אחרים, ובית המשפט הסיק כי עלות עבודות אלה קיזזה את הסכום שהם חייבים לנתבעת. הנתבעת גם תבעה תשלומים נוספים בגין עבודה נוספת שנעשתה מחוץ להיקף ההסכם הראשוני. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמה נוספת בעל פה ודחה את טענות הנתבעת, בקובעו כי כל עבודה נוספת הייתה צריכה להיות מתועדת בכתב. בסופו של דבר, דחה בית המשפט הן את טענות התובעים והן את תביעת הנתבע שכנגד, וכל צד חויב בהוצאותיו.