ת"א 31980-11-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין שני שכנים בנוגע לבניית דירה שהתרחשה בשטח משותף משותף. התובע, שיזם את הבנייה, טען כי הנתבעים נהנו מהתשתית שבנה וחסכו להם את העלות והמאמץ הכרוכים בהקמתה בעצמם. הנתבעים, מנגד, טענו כי שיטת הבנייה של התובעת גרמה להם נזק ונעשתה במכוון כדי לחסום את חלונותיהם. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הנתבעים חיכו שהוא ייזום את הבנייה כדי שיוכלו ליהנות ממנה. הדבר ניכר בחוסר המעש של הנתבעים לאורך השנים ובתגובתם המהירה לפניית התובע. בית המשפט גם לא מצא ראיות לנזק מכוון שנגרם על ידי שיטות הבנייה של התובע. באשר לטובות הנאה שהפיקו הנתבעים, מינה בית המשפט מומחה אשר העריך את שווי עבודות הבנייה מהן נהנו מהם. לאחר בחינת התביעות וההפחתות השונות שביקשו הנתבעים, קבע בית המשפט כי הם חייבים לתובע 101,218 ₪, בניכוי 35,000 ₪ ו-60,268 ₪ בגין ליקויים ונזקים ספציפיים. סכום זה כלל מע"מ והיה אמור להיות מוגדל עוד יותר עם הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. פסק הדין ניתן על בסיס עקרונות עשיית עושר ולא במשפט, שכן התנהלות הנתבעים לא עלתה בקנה אחד עם דיני היושר הפנימיים. למרות טענות הנתבעים לנזק, בית המשפט מצא את טענותיהם בלתי מבוססות והתנהגותם מעידה על "רוכבים חופשיים" שנהנו ממאמצי התובע.