ע"א 5817/95

תקציר

דעת הרוב של בית המשפט העליון, שנכתבה על ידי השופט גולדברג, אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי שדחה תביעה שהגיש תושב תל אביב, שביקש להשתתף בהגרלה על הזכות לרכוש דירה מסובסדת ברמת השרון. התוכנית, שנועדה להקל על מצוקת הדיור של תושבי האזור, נתנה עדיפות לתושבי רמת השרון. השופט גולדברג טען כי ההבחנה מוצדקת על ידי ההיבט האישי של המגורים, המטפח תחושת שייכות וקהילה. תוך הכרה בכך שגבולות מוניציפליים אינם מצדיקים לחלוטין את ההעדפה, דעת הרוב הדגישה את תפקידה הפעיל של הרשות המקומית ביישום התוכנית, לרבות תרומותיה הכספיות. ללא תמיכה זו, ייתכן שהתוכנית לא הייתה מתממשת. לפיכך, העדפת התושבים המקומיים נתפסה כמדד סביר. השופט חשין, בחוות דעת חולקת, טען כי מינהל מקרקעי ישראל מחזיק במקרקעי ציבור בנאמנות וחלה עליו החובה לחלק אותם בצורה הוגנת. הוא הדגיש את השרירותיות של הגבולות המוניציפליים ואת הגבלתם הבלתי רלוונטית על ההשתתפות בהגרלה. לדברי השופט חשין, סיווג התושבים על בסיס גבולות מוניציפליים נעדר הצדקה סבירה, מה גם שהקרקע המנהלית חולקה באופן שרירותי בין רשויות שונות. השופט בך, בהסכמת דעת הרוב, הדגיש את היוזמה והסיוע המשמעותי של הרשות המקומית ביישום התוכנית. היא ציינה כי הגבלת ההגרלה לתושבי המקום מקובלת, שכן היא נעשתה בתום לב כדי לקדם את הבנייה ולפתור את מצוקת הדיור, תוך שיתוף הפעולה הנדרש מצד הרשות. יתר על כן, מטרת התכנית לסייע לתושבים ותיקים מוחלשים ברמת השרון הייתה מטרה ציבורית לגיטימית.