ת"א 741360/04

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את הטענות נגד הנתבעים בנוגע לארנונה שלא שולמה על שלושה נכסים. לגבי נכס 1000, בית המשפט מוצא כי הנתבע הוא אכן המחזיק בו בתקופה שנקבעה על ידי התובע ומורה לנתבע לשלם מיסים בסך 284,390 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. באשר לנכס 4000, בית המשפט מורה לנתבע גויטין – הרשום כבעליו – לשלם לתובע סך של 189,513 ₪, בניכוי 49,281 ₪ ששולמו ביום 11.9.04. סכום זה כפוף גם לריבית והצמדה ממועד ההגשה, ורק שליש ממנו ישולם בשלב זה, בהתאם לפסיקה קודמת. לגבי נכס 7000 קובע בית המשפט כי הנתבע מס' 3 הוא בעליו מיום 1.5.03, ומורה לו לשלם מיסים בסך 158,732 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלה יצברו גם הם ריבית ויהיו צמודים למדד מיום פסק הדין. פסק הדין משרטט את טענותיהם השונות של הצדדים בנוגע לזהות המחזיקים בכל נכס, את טענות הנתבעים להנחות על בסיס פשרה ומעמדו של גויטין כנכה ואת סיווגם של הנכסים כנכסים עסקיים על ידי התובע. פסק הדין דוחה את עמדות הנתבעים בנושאים אלה ומטיל עליהם את האחריות לתשלום מלוא המסים המגיעים להם, למעט חריגים מצומצמים. טענות הנתבעים בדבר סיווג נכסים והנחת מבצע נדחות אף הן, שכן בית המשפט מוצא כי לא עמדו בתנאים הנדרשים. לבסוף, בית המשפט פוסק בעניין קבילות הראיות שהציגו הנאשמים, למעט מכתבו של עו"ד רוזנבלום בשל ליקויים פרוצדורליים.