סע"ש 13007-01-20

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה הטבות פיצויים שונות הקשורות להעסקתה ולפיטוריה . התובעת טענה כי הובטח לה שכר גבוה מזה שקיבלה, כי פוטרה שלא כדין ללא שימוע ראוי, וכי היא זכאית לבונוס שלא שולם והוביל להלנת שכר. בנוסף, היא תבעה פיצויים בגין ניכוי דמי אש"ל, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. השופט פסק לטובת הנאשם בכל הסעיפים. הטענה בדבר תוספת השכר נדחתה מאחר שהתובעת לא הביאה כל ראיה או עדות בכתב התומכת בטענתה. גם הטענה לפיטורים שלא כדין והיעדר שימוע כדין נדחתה מאחר שהראיות הראו כי לתובעת נערך שימוע, כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין, אך היא בחרה שלא לשתף פעולה או להגיב לטענות. יתר על כן, הנתבעת פעלה בסבירות ובתום לב בהחלטתה לפטר את התובעת על בסיס בעיות תפקודה. באשר לבונוס והלנת השכר שבעקבותיו, מצאה השופטת כי פרשנותה של התובעת להסכם הבונוס הייתה בלתי סבירה. מהראיות עולה כי הגידול בהכנסות הנתבעת נבע מהרחבת סניפיה ולא התבסס אך ורק על עבודתה של התובעת. התובעת לא הוכיחה את זכאותה לבונוס ולכן נדחתה גם התביעה להלנת שכר. גם התביעות בגין ניכוי דמי אש"ל, דמי הבראה ופיצויי פיטורים נדחו, שכן זכויות אלה קמות רק לאחר עבודה של שנה שלמה, אותה לא השלים התובע. בנוסף, טענות אלה לא פורטו בכתב התביעה או בתצהיר וניתן לראות בהן נטושות. לסיכום, השופט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. תביעתה של התובעת נדחתה מכל הבחינות, וניתנה לה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי.