דב"ע לה/333 - 01

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין קצבת הנכות מפגיעת עבודה של המערער. הוועדה החליטה בעבר כי יש לקבוע למערער את נכותו בשיעור של 60%, בהתחשב בקושי לחזור לעבודתו הקודמת ולשיקום מקצועי מוצלח. על החלטה זו הוגש ערעור, ובית המשפט מצא כי הוועדה לא נתנה החלטה מנומקת כנדרש בחוק. בית הדין אף הצביע על שיקולים לא ענייניים בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה, קרי ניידותו ושיקומו המקצועי של המערער, שלא היו אמורים להשפיע על אחוזי הנכות שנקבעו לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בשל נפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בית המשפט הדגיש כי שיקום מקצועי הוא זכות של הנפגע ואין בו כדי לפגוע בקצבתו. תחת זאת, היה על הוועדה להתמקד בהשפעה האובייקטיבית של פגיעתו של המערער על יכולתו לעבוד במקצועו הקודם. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר שוב לוועדה לבחינה מחודשת של מגבלת הנכות על פי פרמטרים אלה.