בג"צ 250/78

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל החליט להחכיר חלקת קרקע באשקלון לעותר למטרות חקלאיות. בעקבות ערעורים של מבקשים אחרים, בוטלה החלטת המינהל על ידי ועדת עררים, והפתיעה את העותר. לאחר מכן עתר העותר לבג"ץ בטענה כי ועדת הערר חרגה מסמכותה וכי החלטתה הראשונית של המינהל צריכה לעמוד בעינה. בג"ץ פסק לטובת העותר. היא קבעה כי החלטת הוועדה המחוזית התקבלה כדין, על בסיס הכללים שקבעה מועצת מקרקעי ישראל, וכי המכתב המבטיח את הקרקע לעותרת הוא מוחלט ובלתי מסויג. בית המשפט הדגיש כי האזרחים יכולים לצפות מהמינהל לפעול על פי כלליו, וכי החובה להצדיק כל חריגה מהם מוטלת על המינהל. מאחר שלוועדת הערר לא הייתה הצדקה משפטית להפוך את ההחלטה, ולא חל שינוי משמעותי במעמדו של העותר, קבע בית המשפט כי על המינהל לקיים את הבטחתו. עם זאת, מאחר שהשימוש בקרקע דרש היתר מים נפרד, הותנה צו בית המשפט בכך שהעותר יקבל היתר שימוש במים או ימסור הודעה על כוונה לגדל גידולים שאינם דורשים השקיה. המשיבים חויבו לשלם את הוצאות העותר, והעותר קיבל חוזה חכירה לשלוש שנים, בתוקף מיום תפיסת החזקה במקרקעין.