ס"ק 21803-07-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סוגיית ההכרה בוותק של משגיחי הכשרות שהועסקו ברציפות בפתח תקווה. המחלוקת העיקרית היא האם יש לאפס או לשמר את הוותק שלהם בעת המעבר מעבודה בעסקים בודדים לעבודה אצל מעסיק כפול. בית הדין מכיר בכך שמדובר במקרה של "חילופי מעסיקים", שבו העובדים ממשיכים לעבוד באותו מקום עבודה אך מחליפים מעסיק. באשר לרציפות הזכויות, בית הדין מבחין בין חבות המעביד החדש בתשלום בגין תקופת ההעסקה הקודמת לבין הכרה בוותק. בעוד שהמעסיק 'החדש' אינו אחראי לתשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה הקודמת, יש לשמור על הוותק של העובדים. זאת, בהתבסס על חוק פיצויי פיטורים, המזכה עובדים שפוטרו לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק עבור כל תקופת ההעסקה באותו מקום עבודה. עם זאת, אם העובד כבר קיבל פיצויי פיטורים מהמעסיק הקודם, המעסיק הנוכחי לא יהיה אחראי לתקופה זו. לפיכך, פסיקת בית הדין היא כי הוותק של העובדים נשמר, ויש להכיר בו על ידי המעסיק הכפול לצורך זכויות הנובעות מאותו ותק, כגון פיצויי פיטורים. המשמעות היא שאם עובד עבד תקופה מסוימת בעסק ולאחר מכן עבר לעבודה כפולה, תקופת ההעסקה הכוללת שלו תחושב כאילו הייתה רציפה, ותזכה אותו בפיצויי פיטורים על בסיס כל משך הזמן. אך אם העובד כבר קיבל פיצויי פיטורים מהעסק, הסכום שהוא מקבל מהמעסיק הכפול יופחת בהתאם. פסק הדין מדגיש כי עצם תשלום הפיצויים על ידי המעסיק הקודם אינו מאפס את הוותק של העובד. במקום זאת, זכויותיהם ממשיכות להצטבר בהתאם לוותק הקיים שלהם. הדברים נכונים למקרה הנוכחי, בו העסקים שילמו את זכויות המפקחים עבור תקופת העסקתם, וכך הוותק שלהם ממשיך להצטבר. בעקבות זאת, בית הדין מוציא צו הצהרתי המחייב את המעסיק הכפול להכיר בוותק של משגיחי הכשרות. יש לציין כי לא נעשה צו להוצאות, כמקובל בסכסוכים קיבוציים.