בג"צ 384/09

תקציר

העתירה מבקשת צו מותנה שיחייב את משטרת ישראל לנמק את סירובה לפנות אנשים שפלשו לכאורה למתחם מגורים שבבעלות העותר. העותרת טוענת כי היא הבעלים הבלעדי של המתחם מזה 22 שנה ומבקשת לסלק את הפולשים. עם זאת, משטרת ישראל סירבה לסייע לה, בנימוק של מורכבות סביב הבעלות על הנכס. לטענת המשיב, טענת העותר לבעלות בלעדית מוטלת בספק, שכן היו אנשים נוספים בעלי זכויות בנכס, לרבות קרובי משפחה של העותר ובן זוגו של העותר. בנוסף, עיתוי הפלישה הנטענת שנוי במחלוקת, כאשר המשיב טוען כי יחידות הדיור הושכרו זמן קצר לאחר פינוי מוקדם יותר. בית המשפט קובע כי העותרת לא הוכיחה די הצורך את החזקתה הבלעדית במתחם טרם הפלישה, דבר המהווה תנאי מוקדם לחובת המשטרה לסייע בפינוי לפי סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. זאת ועוד, הימנעותה של העותרת מלהציג את התמונה העובדתית המלאה ביחס להתדיינות המתנהלת בנוגע לזכויות במתחם – לרבות פסקי דין הסותרים את טענתה לבעלות בלעדית – מצדיקה את דחיית העתירה. בית המשפט מדגיש כי אין זה מתפקידה של המשטרה לקבוע את זכויות הבעלות המורכבות, במיוחד כאשר הן נתונות להליכים משפטיים מתמשכים. לפיכך, העתירה נדחית, וגם הבקשה לצו ביניים נדחית.