ת"פ 11580-05-20

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם באישומים נגדו, ונתן פסק דין. השופט מצא את עדותה של העובדת הסוציאלית, לירון, עקבית ומאוזנת ואילו עדותו של הנאשם הייתה מבלבלת וסותרת. השופט הדגיש כי עבירת האיומים היא התנהגותית ונבחנת באופן אובייקטיבי, והיסוד הנפשי של העבירה הוא מסוג "מטרה", כלומר הנאשם אמר את הדברים בכוונה להפחיד או להקניט. במקרה זה, מטרתו של הנאשם הייתה למנוע מפגש בינו לבין המתלוננת. השופט הדגיש כי מצוקתו של הנאשם הייתה רק המניע ולא הצדקה למעשיו, שהיו איומים שנועדו להפחיד את לירון. השופט התייחס לדבריו של הנאשם עצמו, שאישרו את הלך רוחו ואת מטרותיו, ומצא את הסברו לא משכנע. לדברי השופט, התביעה הצליחה להוכיח כי הנאשם צפה את תוצאות דבריו ברמת הסתברות גבוהה, כנדרש בחוק. השופט הגיע למסקנה כי הנאשם השתמש באמירות קיצוניות כדי להשיג את מטרתו והרשיע אותו בסעיפי האישום, שהיו איומים חמורים וקונקרטיים.