עת"מ 41104-01-11

תקציר

לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות הנוספות שהוגשו הן על ידי העותר והן על ידי המשיב, החליטה השופטת כי יש לתקן את פסק הדין הקודם מיום 15.12.2011. ראשית, השופטת דוחה את התנגדות המשיב להגשת ראיות חדשות הנוגעות לסלילת המדרכה וחוות דעת שמאית, שכן מסמכים אלה רלוונטיים לתיק ושופכים אור על העניינים שעל הפרק. אשר להיטל סלילת הכביש, מהראיות החדשות שהביאה העותרת עולה כי הם שילמו היטל סלילת כביש בשנת 1982, שכלל קבלה ומכתב דרישה. ראיה זו מפריכה את טענת המשיב כי העותר לא שילם היטל כאמור. יתר על כן, ברור כי עבודות סלילת הכביש בוצעו בשנות השבעים והשמונים, בניגוד לטענתה הראשונית של המשיבה כי ההחלטה לסלול את הרחובות התקבלה רק בשנים 2005-2006. מאחר שהעותרת שילמה בעבר היטל סלילת כבישים, אין לחייבם פעם נוספת, למעט שטח נוסף של 102.62 מ"ר שלא הוכח כי קיים לפני שנת 1981. בגין השטח הנוסף חייבת העותרת בתשלום היטל סלילת כביש לפי חוק עזר לסלילה, תשל"ו-1976. עוד קובע השופט כי טענת העותר כי הרחיבו את החזית במהלך ההליך אינה מתקבלת, בשל חוסר הבהירות והראיות שהוצגו. אשר להיטל המדרכה, מקבל השופט את טענת העותר כי שילמו עבור סלילת מדרכה לפני שנת 1988 ומביא ראיה לכך שהמשיב היה מודע לתשלום זה. לפיכך, אין לחייב את העותר פעמיים בגין אותו שירות. עם זאת, מאחר שהעותרת לא הביאה ראיות לעיתוי הוספת "השטח הנוסף", יכולה המשיבה לגבות היטל מדרכה בגין שטח זה. לא הוצגו ראיות חדשות בנוגע להיטל התיעול, אך השופט פוסק לטובת בקשת העותר בעניין תעריפי ההיטל. העותרת נדרשת לשלם את היטל התיעול לפי התעריפים שהיו בתוקף בשנת 2009, בתוספת הפרשי הצמדה, שכן העיכוב בדרישת התשלום נבע מטעות העירייה. משכך, פסק הדין הקודם בעניין תשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד למשיב בטל. תחת זאת, נדרש המשיב לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. בנוסף, מבהירה השופטת כי ההחלטה שניתנה אינה פסק דין בדרך של פשרה, שכן רק המשיב הסכים לכך.