ת"א 1588/00

תקציר

התובעים תבעו את הנתבע, עורך דין במקצועו, בגין רשלנות מקצועית בטיפול בתביעה בנקאית. הנתבעת לא זימנה את התובעים לדיון בבקשתם לחופשה להגנה, מה שהוביל לדחיית הבקשה ולפסק דין נגדם. לאחר קביעת אחריותו של הנתבע לרשלנות, היה על בית המשפט לקבוע את הנזק הנובע מהרשלנות. התובעים נדרשו להוכיח כי היה להם סיכוי לקבל רשות להתגונן וכי התביעה נגדם הייתה נדחית אילו ניתנה להם האפשרות להגן על עצמם. בית המשפט מצא כי טענת התובעים נגד הבנק, שבמרכזה חיוב חשבון החברה בגין שיקים שאינם שייכים לו, לא הוכחה. עוד טענו התובעים כי עסקיהם קרסו כתוצאה מפסק הדין, אך בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות כדי להוכיח קשר ישיר בין פסק הדין לקריסת העסקים. למרות שהתובעים לא הצליחו לכמת את נזקיהם, פסק להם בית המשפט פיצויים כלליים: 50,000 ₪ לתובע היחיד, 25,000 ₪ לתובע אחר ו-100,000 ₪ לחברה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.