ת"צ 4054/10

תקציר

לאחר בחינת הטיעונים והראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, קבע השופט כי קיימת סבירות סבירה שהמשיב הוא הבעלים בפועל של שטח הרציף המדובר. עם זאת, השופט מצא גם כי האזור לא היווה "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק בתקופה הרלוונטית, ולכן החוק למניעת עישון אינו חל על מרחב זה. כתוצאה מכך, הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחית. קביעה זו מבוססת על פרשנות כוונת החוק ועל המסקנה העובדתית כי המשיב הוא הבעלים בפועל של הרציפים. זאת ועוד, קבעה השופטת כי אין לראות בשטח הרציף "אולם המשמש להמתנה", שכן הוא במהותו מסוף תחבורה, ולא אולם או אזור המתנה כפי שנטען על ידי המבקש. השופט הדגיש כי הדינים הרלוונטיים לא חלו על האזור לפני התיקון משנת 2012, ולכן הבקשה, המתייחסת לתקופה מוקדמת יותר, אינה יכולה להתקבל. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.