ע"א 2426/90

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בירושת הטבות המיועדות לנכים לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959. החוק מעניק לנכים סעדים והטבות שונות, שהן אישיות ובלתי ניתנות להעברה. זכויות אלה, הכוללות טיפול רפואי וסיוע בניידות, נועדו לתמוך בנכה במהלך חייו. על פי החוק, נכות מוגדרת כמחלה הנובעת מהשירות הצבאי. מדובר ביוצא צה"ל אשר לאחר שאובחן כחולה במחלה ממארת טען כי נכותו נגרמה עקב שירותו הצבאי. עם זאת, תביעתו להכרה כנכה משוחרר נדחתה על ידי הרשויות. לאחר מותו ביקשה אמו, שהוכרזה כיורשת היחידה שלו, להמשיך את הערעור בשמו. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יורשיו של אדם שנפטר יכולים להמשיך בערעור על קצבת הנכות לפי חוק הנכות. בית המשפט בחן שאלה זו ביחס לחוקים רלוונטיים אחרים, לרבות חוק נכי המלחמה הנאציים וחוק נכי רדיפות הנאצים. בעוד חוקים אלה קובעים כי הזכות להטבות אינה עוברת בירושה, יורשיו של נכה שנפטר זכאים להטבות שנצברו עד למועד פטירתו. בית המשפט פירש את חוק הנכות כעולה בקנה אחד עם עיקרון זה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט גולדברג ונתמך על ידי הנשיא שמגר והשופט חשין, פסק לטובת המשיב והתיר לאם להמשיך בערעור במקום בנה המנוח. פסיקה זו מבוססת על ההבנה כי הזכות לגמלה נובעת ממועד הפגיעה המגבילה, ולא ממועד ההכרה כנכה משוחרר. לכן, גם אם נפטר נכה לפני שהוכרה תביעתו, יורשיו עשויים להיות זכאים להטבות שנצברו ממועד הפגיעה או ממועד התביעה. יתר על כן, בעוד שקשיים מעשיים הקשורים לראיות ולעדויות עשויים להתעורר, הם אינם גוברים על טענתם המוצדקת של יורשי המנוח. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והתיר לאם לנהל את הערר בפני ועדת הערר, תוך שהוא מורה למערערת לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המשיב בסך 6,000 ₪. פסק דין זה מבטיח כי ההטבות המיועדות לנכים, הזכאים להן, יתקבלו על ידי יורשיהם במקרה של פטירתם בטרם עת.