רע"פ 6904/01

תקציר

המבקש במקרה זה קיבל דוחות חניה בגין חניה במקום השמור לתושבים ואי עמידה בתמרור. לאחר שבחר לעמוד לדין, הרשיע אותו בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו והטיל עליו קנס. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את ערעורו. כעת מבקש המבקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט הגבוה לצדק. עם זאת, שופט בג"ץ דוחה את הבקשה ומאשר את החלטות הערכאות הנמוכות. באשר לטענה כי לתביעה לא הייתה סמכות להנפיק את הדו"חות, מציין השופט כי סמכויות העירייה נגזרות מפקודת התעבורה, בנוסף לצו התעבורה, המצדיקות את העמדתו לדין של המבקש. למרות שהמבקש טוען כי הדבר עלול להוביל לקנסות לא עקביים בגין אותה עבירה, השופט מציין כי אין בכך כדי לשלול את הסמכות להעמיד לדין. זאת ועוד, באשר לטענה כי התביעה לא הוכיחה כי התמרור הוצב כדין, מסתמך השופט על חזקת החוקיות המוקנית לרשויות המינהליות ועל תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, המטילה את נטל ההוכחה על הנאשם. השופט מגיע למסקנה כי המבקש לא הציג טיעון משכנע לערכאה שלישית לעיון חוזר בהחלטות ולכן דוחה את בקשת רשות הערעור.