עת"מ 52070-11-12

תקציר

העותר, שהסתנן לישראל שלא כדין, ביקש מקלט מדיני כאזרח אריתריאה. אולם, המשיב, משרד הפנים, דחה את בקשתו לאחר ראיונות עם העותר, וקבע כי הוא אינו אזרח אריתריאה אלא אתיופי. העותר הגיש עתירה נגד החלטת המשיב, בטענה כי היא בלתי סבירה וכי המשיב התעלם מהמתווה שנקבע בתיק קודם (פרשת ולדיסלאז). בית המשפט מצא כי החלטת המשיב הייתה סבירה, שכן העותר לא הביא ראיות מספיקות לאזרחותו האריתראית. יתר על כן, העותר לא הוכיח כי נשקפת לו סכנת רדיפה באתיופיה. בית המשפט הבחין בעניינו משני פסקי דין קודמים אליהם התייחס העותר, שכן מקרים אלה עסקו בנסיבות שונות. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי למשיבה שיקול דעת בבחירת מדינת היעד לגירוש כל עוד לא נשקפת סכנה לחיי העותר שם, ונטל ההוכחה מוטל על העותר להוכיח אחרת. גם טענות העותר בדבר עיכובים בלתי סבירים ושינויים בעמדת המשיב לא היו משכנעות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרת לכסות את הוצאות המשיב.