ת"א 50891-07-11

תקציר

התובעים, שהם ילדיה של המנוחה ויורשיה, עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל עסקת מכר של דירת המנוח, שנעשתה בשנת 2009. העסקה נעשתה בין המנוח לבין הנתבע, בנסיבות מפוקפקות. התובעים ביקשו גם להחזיר את רישום הדירה על שם המנוח, וכן לשחרר את הכספים שעוכבו בחשבון בנק משותף למנוח ולנתבע. הנתבע טען כי הוא בסך הכל פעל כנאמן כדי לסייע למנוחה למכור את הדירה ולתרום את התמורה לגופים שונים, לפי רצונה, ועל כן המכירה צריכה לעמוד. כמו כן, הנתבעת טענה כי התובעים ויתרו על תביעותיהם במהלך חייה של המנוחה ונבצר מהם להעלותן לאחר מותה. בית המשפט הסכים עם טענותיה העובדתיות של הנתבעת ומצא כי התובעים אכן ויתרו על טענותיהם בנוגע לדירה בעודו בחיים. למרות שהתובעים טענו כי חזרו בהם מוויתור משום שלא היו מודעים לנסיבות המרמה של המכירה, בית המשפט מצא כי הוויתור שלהם לא היה מותנה ולכן חל גם על זכויותיהם העתידיות. כמו כן, בית המשפט מצא כי הדירה הוצאה מנכסיה של המנוחה במהלך חייה וכי הזכויות בה הוקנו לעורכי דינה של הנתבעת. המחאה זו, יחד עם אחת נוספת שנעשתה על ידי הנתבעת, נמצאו תקפות ובלתי חוזרות, וגברו על הוראות הצוואה ההדדית של המנוחה ובעלה המנוח. הקצאות אלה הבטיחו כי תמורת מכירת הדירה תועבר לעורכי הדין ולחלק ממוסדות התרומות הנקובים, ולא לתובעים. עוד קבע בית המשפט כי תביעת התובעים לכספים בחשבון הבנק המשותף נכשלה, שכן הנתבע היה זכאי לשמור את הכספים להליכים משפטיים הנובעים מעסקת המכר שבוטלה. לפיכך, תביעת התובעים נדחתה במלואה, והם חויבו לשלם לנתבע 25,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.