עמ"ש 33651-01-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך זוגי על חלוקת רכוש לאחר גירושין. השופט, השופט נפתלי שילה, פסק לטובת המשיב והורה על חלוקת הנכסים שווה בשווה למרות היותם רשומים על שם המערערת בלבד. פסק דין זה התבסס על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, השופטת הסתמכה על מסמכים מקבילים, ובפרט על מכתב שכתבה המערערת המכיר בבעלות משותפת על נכסיהם, לרבות אלה הרשומים על שם שותף אחד בלבד. שנית, הימנעותה של המשיבה מלהביא ראיות ישירות, כגון דפי בנק, לא הוחזקה נגדה בשל הסברה המהימן כי מעולם לא הייתה מעורבת בעניינים כספיים ולכן אין לה רישומים כאלה. תחת זאת, השופטת קיבלה את הטענה כי המכתבים שהוצגו, שנפרשו על פני שנים רבות, מהווים ראיה מספקת לכוונה משותפת. בנוסף, השופטת לא מצאה טעם בטענת המערער כי הצהרתו של המשיב – לפיה המערער "תמיד האמין שכל הכסף שייך לו" – הצביעה על מודעותה לעמדתו לאורך נישואיהם. השופט פירש אמירה זו בהקשרה הנכון, והתייחס אליה לתקופה שלאחר שנת 2007 בה שינה המערער את עמדתו ביחס לנכסיהם המשותפים. עוד הכירה השופטת בכך שהשיהוי של המשיבה בהגשת תביעתה אינו צריך להקשות על תביעתה, בהתחשב בקשיים הכרוכים בהתרת נישואין ארוכי טווח, במיוחד כשמדובר באדם מבוגר בעל שליטה מוגבלת בשפה. זאת ועוד, השופטת קבעה כי קיומו של חשבון נפרד על שם המערערת אינו שולל את יכולתו של המשיב להוכיח כוונה משותפת בנוגע לחשבון המשותף, במיוחד נוכח סכומי הכסף המשמעותיים הכרוכים בכך והעברות המשיב לחשבון זה. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה על נכסים חיצוניים, במקרה זה חשבון בנק, שונה מזה של דירת מגורים, שלה מעמד ייחודי בסכסוכי אישות. השופט שילה הגיע למסקנה כי המשיב עמד בהצלחה בנטל ההוכחה, תוך הוכחת כוונה ספציפית לחלוק את החשבון הנדון. השופט דחה גם את טענת המערער בדבר סירובו של המשיב למנות מומחה, שכן בא כוח המערער הודה כי אין צורך במומחה. בסופו של דבר, קבע השופט כי המערערת אינה יכולה לחזור בה מהסכמים ומצגים שנעשו במשך שנים רבות, במיוחד לאחר ערבוב הכספים. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין. להחלטה זו הצטרפו המשנה לנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד.