ת"א 29193-12-20

תקציר

בית המשפט בחן האם DHL ישראל, הנתבעת, היא סוכנת של המוביל האווירי על פי אמנת מונטריאול, אשר תגביל את אחריותה של הנתבעת למטען שניזוק על ידי התובעת. בית המשפט קבע, כי במקרה זה יש להחיל את המבחן הפונקציונלי, שאומץ בפסיקה הקודמת, הבוחן את השירותים שביצעה הנתבעת ולא את היחסים החוזיים בין הנתבעת לבין המוביל האווירי. על פי מבחן זה, תפקידה של הנתבעת בטיפול במטענים עם הגעתם לישראל – לרבות פריקתם, קבלתם, מיונם והכנתם לשחרור – נחשב לקידום חוזה ההובלה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבע היה סוכן של המוביל האווירי ומוגן על ידי המגבלות הקבועות באמנת מונטריאול. בית המשפט בחן גם האם התובע שלח תלונה בכתב לנתבעת במסגרת הזמן של האמנה. התובע לא הביא כל ראיה לתלונה כאמור, והנתבע העיד כי לא התקבלה כל מחאה בכתב בתוך 21 הימים הנדרשים. בית המשפט מצא את טענות התובעת להבנת כשל זה בלתי משכנעות וקבע כי התובעת לא עמדה בתנאי זה לזכאות לפיצויים. מאחר שתנאי זה לא התקיים, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבע ולשני צדדים שלישיים את הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד בסך 29,000 ₪. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, וניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.