ת"פ 78952-12-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המסתמנים: **פסק דין – מדינת ישראל נ' דוד (עצור/אסיר בפיקוח)** **1. הרקע העובדתי והמשפטי:** הנאשם, בן 50, הורשע על פי הודאתו בעבירות של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה (סעיף 382(ג) לחוק העונשין). האירוע התרחש ביום 26.12.24, בעת שהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול, על רקע ויכוח עם בת זוגו (המתלוננת). הנאשם איים עליה בזריקתה מהחלון, ותקף אותה פיזית לעיני ילדיהם, תוך שהוא אוחז בידה, דוחף אותה לקיר ומושך בשערותיה. כתוצאה מכך נגרמה למתלוננת שריטה בראשה. **2. קורות ההליך – תמצית:** * **הגשת כתב אישום ומעצר:** כתב האישום הוגש ב-30.12.24, בד בבד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. הנאשם שהה במעצר עד שחרורו בתנאי איזוק אלקטרוני ב-2.3.25. * **הודאה והעדר הסכמות עונשיות:** ב-11.3.25, הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, אך לא הוצגו הסכמות עונשיות. * **דחיית בקשה לתסקיר:** בשלב הטיעונים לעונש, עתר ב"כ הנאשם לתסקיר. המאשימה התנגדה, תוך הפניה לעברו הפלילי הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות כלפי אותה מתלוננת, ולמרות הליך קהילתי מוצלח בעבר. בית המשפט דחה את הבקשה לתסקיר, תוך ציון השקעת משאבים רבים בהליך קהילתי שלא הביא לשיקום. * **הפנייה לממונה על עבודות שירות:** בית המשפט, משיקולי יעילות ועל מנת לחסוך זמן שיפוטי, הורה על דחיית הדיון לצורך קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, תוך הדגשה שהדבר אינו מעניק הסתמכות לנאשם. * **בקשות נוספות:** בקשת הנאשם לצאת לצורך ראיון במרכז למניעת אלימות במשפחה נדחתה. לאחר עיכובים במילוי דרישות הממונה, ובהסכמת הצדדים, הוסר האיזוק האלקטרוני והותר לנאשם לצאת לעבודה בפיקוח. * **חוות דעת והטיעונים לעונש:** הוגשה חוות דעת הממונה לפיה הנאשם מתאים לריצוי עבודות שירות. לאחר מכן, הצדדים טענו לעונש. **3. עקרונות משפטיים מרכזיים והתייחסות בית המשפט:** * **חומרת עבירות אלימות במשפחה:** בית המשפט מדגיש את החומרה המיוחדת של מעשי אלימות בתוך המשפחה. הוא מסתמך על פסיקות עליונות (רע"פ 182/13, רע"פ 340/21) הקובעות כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות במשפחה, בשל הפגיעה העמוקה בתחושת הביטחון, פערי הכוחות, והחשש מהסלמה. * **מדיניות ענישה גמישה אך תקיפה:** מצד אחד, בית המשפט מכיר במגוון רחב של מקרים ונסיבות, ולכן מנעד הענישה בעבירות אלימות כלפי בת זוג הוא רחב. במקרים של רף חומרה מתון, נעשה שימוש בעבודות שירות. מצד שני, במקרים של מסכת מתמשכת של עבירות, בהעדר שיקולי שיקום משמעותיים, מוטלים עונשי מאסר בפועל. לעניין עבירת האיומים, גם שם ננקטת מדיניות ענישה תקיפה, כאשר במקרים חמורים או עלייה במסוכנות, הוטלו עונשי מאסר מכבידים. * **השפעת אלכוהול:** בית המשפט מציין כי הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירות, כפי שאירע בעבר. עובדה זו מצביעה על כשל בשיקום, גם אם התמקד בבעיית ההתמכרות. * **כישלון השיקום – עבר פלילי חוזר:** נקודה מרכזית בפסק הדין היא הרשעותיו החוזרות ונשנות של הנאשם בעבירות אלימות כלפי אותה המתלוננת. הרשעה ראשונה (2021) כללה תקיפת בת זוג, ולאחריה הליך קהילתי מוצלח, מאסר על תנאי, צו מבחן, של"צ והתחייבות. חרף זאת, ב-8.2.22, הוא ביצע עבירת אלימות נוספת כלפי המתלוננת, כאשר הוא עדיין בתקופת התנאי וצו המבחן. בית המשפט קבע כי הדבר מלמד על חוסר הפנמה וחוסר תועלת בהשקעת משאבים שיקומיים נוספים. * **השלכות של הרשעות קודמות והפעלת עונש על תנאי:** הנאשם ביצע את העבירות הנדונות בעודו בחריגת תנאי, תלוי נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהופעל כעת. בנוסף, העבירות בוצעו תוך הפרת צו המבחן. בית המשפט מתייחס לכך בחומרה, ומדגיש כי אין מקום להסתפק בעבודות שירות בלבד כאשר תלוי נגדו מאסר על תנאי משמעותי ואין נסיבות שיקומיות. * **הסתמכות על פסיקה רלוונטית:** בית המשפט מפנה לפסיקות עליונות (ע"פ 779/08 מוסלי נ' מדינת ישראל) בנוגע להטלת עבודות שירות, וקובע כי אין מקום להן בעניינו של מי שלא הוכיח סיכויי שיקום טובים. * **היבט חינוכי של בתי משפט קהילתיים:** בית המשפט מציין את רוח הדברים של פסק דין עפ"ג (חי') 72202-03-25, מדינת ישראל נ' אבו ריא, לפיו מי שלא נרתם ברצינות לתהליך שיקומי, סופו ששורת הדין תחול בעניינו. גם אם הליך זה לא היה במסלול קהילתי, העיקרון של חזרה על עבירות לאחר ניסיון שיקום, מחייב הטלת ענישה הולמת. * **היבטים אישיים של הנאשם:** בית המשפט מתחשב בתקופת המעצר (כחודשיים וחצי), איזוק אלקטרוני (כ-4 חודשים), הרחקה מהבית, וקשיי הקשר עם הילדים. כמו כן, נלקחה בחשבון בקשת המתלוננת להימנע ממאסר ארוך, בשל הצורך של הילדים בקשר עם אביהם והקושי בפרנסה. **4. חידושים משפטיים או דגשים מיוחדים:** * **הדגש על אי-הצלחת השיקום החוזר:** פסק הדין מדגיש באופן מובהק את הקושי לקבל החלטות שיקומיות לאחר כישלונות חוזרים ונשנים. בית המשפט מוכן לשקול תסקיר או הפנייה למסלולים שיקומיים, אך במקרה זה, עברו הפלילי החוזר והפגיעה החוזרת במתלוננת, למרות הליך קהילתי, הביאו לדחיית כל ניסיון שיקומי נוסף. * **הפרדה בין שיקולי יעילות לבין שיקולי עונש:** בית המשפט היה מודע לצורך לחסוך זמן שיפוטי, ולכן הפנה לממונה על עבודות שירות. אולם, הוא הדגיש כי צעד זה אינו מהווה התחייבות להטלת עונש שיקומי, והדבר נכון במיוחד כאשר הדבר נעשה לפני שמיעת טיעוני העונש. * **קביעת "מתחם עונש" ריאלי:** בית המשפט קובע מתחם עונש שנע בין "עונש הצופה פני עתיד" (ככל הנראה עבודות שירות) לבין 7 חודשי מאסר בפועל. מתחם זה משקף את חומרת העבירות, הנסיבות, אך גם את הרצון לאזן עם שיקולים שיקומיים (גם אם דחויים) ושיקולים אישיים. * **החלת עונש מצטבר (אך בשילוב):** למרות קיומו של מאסר על תנאי שמופעל, בית המשפט קובע כי עונש המאסר בפועל ירוצה "בחופף ובמצטבר", כך שבסך הכל יישא הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל (6 חודשי הפעלה + 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו). משמעות הדבר היא שסך העונש הכולל יהיה 7 חודשי מאסר בפועל, שיכללו בתוכם את הפעלת המאסר על תנאי. **5. ההחלטה הסופית:** בית המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: * **הפעלת מאסר על תנאי:** 6 חודשי מאסר על תנאי (מת"פ 29738-05-23). * **מאסר בפועל:** 5 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו. * **מאסר משולב:** הנאשם יישא בסך הכל 7 חודשי מאסר בפועל (6 חודשים שמופעלים + 5 חודשים בפועל, בניכוי ימי המעצר), כך שיתוכו ימי המעצר. * **מאסרים על תנאי נוספים:** 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים (עבירות אלימות כלפי בת זוג), ו-4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים (עבירות איומים). **לסיכום:** פסק דין זה מהווה דוגמה חשובה לאופן בו בית המשפט מתמודד עם עבירות אלימות חוזרות במשפחה, במיוחד כאשר נסיבות השיקום הקודמות לא הועילו. הוא מדגיש את האיזון המורכב בין הרצון להטיל עונש מרתיע ומשקף חומרה, לבין שיקולים של שיקום, נסיבות אישיות ורצון המתלוננת. ההתייחסות לכישלון השיקום החוזר, וההחלטה להפעיל עונש מאסר על תנאי משמעותי, לצד מאסר בפועל, משקפות את חומרת המצב ואת הצורך בהרתעה.