תו"ח 82-06-99

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 207 לחוק הישן ביחס לצו הריסה לבנייה בלתי חוקית. על בית המשפט לקבוע האם היתר בנייה אפשרי בעתיד הנראה לעין – כלומר, האם הוא בהישג ידו של העבריין. במקרה זה נמצא כי מצבה התכנוני של הקרקע אינו מאפשר הוצאת היתר בניה, והנתבעת לא עשתה מאמצים מספיקים לקידום הליך התכנון. בית המשפט הדגיש את אופיים המנהלי של הליכי סעיף 207, תוך התמקדות במדיניות התכנון, הבטיחות ושלטון החוק. היא קבעה קווים מנחים להבניית שיקול הדעת בבקשות, לרבות טובת הפרט, אופי הבנייה והצורך לקיים את החוק. השופט גם הזהיר מפני האפקט המצנן של שימוש נרחב בסעיף 207, העלול לעודד התנהגות נורמטיבית. הם גם פנו לרשות לגנוז תוכנית, ואישרו כי לוועדת התכנון המקומית יש סמכות לעשות זאת במקרה זה. מאחר שהנאשם לא מיצה את הסעדים המנהליים ולא הציג ראיות להמשך ההליך התכנוני, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע מועד חדש לביצוע צו ההריסה. לנתבע שמורה הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.