עמש"מ 9665-09-17

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת לעובדי מדינה בעניין מפקד צוות ברשות הכבאות וההצלה מחוז ירושלים. המערער הורשע בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת) בגין אירוע שאירע בשנת 2014 או בתחילת שנת 2015 בו היה מעורב מתנדב בתחנת כיבוי האש בה עבד. בית הדין המשמעתי מצא כי מעשיו של המערער מהווים עבירה על סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין, שעניינו שימוש לרעה בסמכות. עם זאת, במהלך הדיון בערעור הסכימו הצדדים להתמקד בעונש בהנחה שלא יתקיימו יסודות העבירה האמורה. הערעור ביקש לערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין. הפסקה מפרטת את עובדות המקרה, לרבות עמדת המערער, טיב יחסיו עם המתלוננת ופרטי האירוע הנדון. אף שלא הייתה מחלוקת של ממש על העובדות, הפסקה מדגישה את דינמיקת הכוחות בין המערער למתלונן, ומציינת את האופי ההיררכי של מערכת היחסים ביניהם. היא מכירה בכך שאמנם לא הייתה למערער השפעה ישירה על זכויות המתלונן, אך מעמדו כמפקד צוות יצר חוסר איזון ביחסי הכוחות. הסעיף מוסיף ודן בסוגיית הענישה, תוך הכרה בקביעת בית הדין המשמעתי בדבר ניצול לרעה של חולשתה הנפשית של המתלוננת. היא מדגישה את חומרת מעשיו של המערער, את הפגיעה בשמה הטוב של רשות הכבאות ואת הפרת האמונים כלפי המתנדבים. עוד יצוין, כי מעשיו של המערער היוו כשל מקצועי, מוסרי ומשמעתי חמור. בנסיבות העניין נטען כי הפיטורים הם תגובה מידתית והכרחית, המשמשת מסר מרתיע. בעוד שהמערער הציג נסיבות מקלות, לרבות עברו הארוך בשירות ומצבו האישי, הסעיף מדגיש כי הדין המשמעתי נותן עדיפות לשמירה על סטנדרטים ויושרה בשירות המדינה. בסופו של דבר, הסעיף קובע כי יש לדחות את הערעור, ולגזור את העונש המקורי, שכלל פיטורים, נזיפה חמורה ופסילה של שנה משירות המדינה. הסעיף מסתיים בציון מועד פסק הדין וכי הוא ניתן שלא בנוכחות הצדדים.