ע"א 8817/96

תקציר

המערערות, שתי חברות שייבאו חלקי טלוויזיה לישראל, נתפסו וחולטומן על ידי רשויות המכס בטענה שהחברות מסרו מידע כוזב ומטעה על מהות הטובין. החברות זוכו גם מאישומים פליליים הקשורים ליבוא זה, שכללו הגשת רישומים כוזבים והתחמקות ממכס. החברות ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעותיהן להשבת הסחורה החלוטה ולפיצוי בגין נזקים, בטענה כי הזיכוי בהליך הפלילי צריך להביא להחזרת הטובין וכי רשויות המכס לא העניקו להן שימוע בטרם התקבלה החלטת החילוט. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי הזיכוי בהליך הפלילי אינו מוביל אוטומטית להחזרת הסחורה, שכן אמות המידה להוכחה בתיקים פליליים ואזרחיים היו שונות. עוד קבע בית המשפט כי החברות לא הצליחו להוכיח במאזן ההסתברויות כי סיווגן של הטובין נעשה בתום לב, וכי אין קשר סיבתי בין הכחשת השימוע הנטענת לבין החלטת החילוט, שכן ההחלטה הייתה כדין. כמו כן, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי רשויות המכס לא פעלו ברשלנות וכי לא נפגעה זכות השימוע של החברות. לפיכך, נדחתה העתירה להשבת הערבויות ולפיצוי בגין נזקים, והחברות חויבו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.