ע"א 3253/02

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון התייחס לשאלה האם פסק בוררות מהווה פסק סופי וקבע את העיתוי להגשת בקשות לאישור או לביטול פסק בוררות כזה. בתחילה הוציא בורר פסק דין המחייב את שירותי בריאות כללית לשלם סכומים שונים לעו"ד חניתה מיטלס עבור שירותים משפטיים. אלא שהחלטה זו הותירה מקום לחישובים נוספים, והביאה את מיטלס לבקש מבית המשפט המחוזי לאשר את ההחלטה כפסק בוררות. כללית הגישה בקשה לבורר לבירור הסכום המדויק, וכתוצאה מכך התקבלה החלטה שנייה שתיקנה טעויות חישוב ראשוניות. מיטלס טען כי ההחלטה הראשונית היא סופית, ובקשתה של כללית לבטלה נעשתה באיחור על פי חוק הבוררות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ודחה את בקשתה של כללית בטרם עת, שכן היא הגיעה לאחר המועד האחרון מההחלטה הראשונה. בערעור קבע בית המשפט העליון כי ההחלטה הראשונה אינה פסק בוררות מלא אלא "החלטה אחרת", שכן היא לא סיימה את הסכסוך והותירה את היבט החישוב פתוח. לפיכך, פסק הבוררות הסופי נקבע רק עם ההחלטה השנייה. כך, פרק הזמן של 45 יום להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות החל בהחלטה השנייה, כלומר בקשתה של כללית הוגשה במועד. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והאריך את הדיון לגופן של שתי הבקשות של מיטלס ושל כללית. בנוסף, נדחה ערעורה של מיטלס על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין שכר טרחת עורך דין, והיא חויבה לשלם לכללית הוצאות משפט.