ערר 1171/18

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת המשיב לאשר בקשה להיתר בניה בהתאם לתכניות הנוכחיות של הקרקע. ועדת הערר מצאה כי הבקשה חורגת מהוראות השימוש בקרקע בתכניות, הן מבחינת הבנייה והן מבחינת השימוש. הוועדה מדגישה כי שינויים תכנוניים משמעותיים צריכים להיעשות באמצעות הליכי תכנון נאותים, לרבות שיתוף הציבור, דבר שלא נעשה במקרה זה. הבנייה המוצעת, מתקני חניה גבוהים למדי, נמצאה כחורגת מהוראות התוכנית לכיכר ציבורית. מסקנה זו מתקבלת למרות שהבנייה היא זמנית ואינה מוקפת קירות, שכן קירות האלומיניום שלה והעיצוב הכולל שלה עדיין מהווים מבנה על פי החוק. פסק הדין מדגיש את האבסורד שבמחיקת ביתן קטן מהבקשה בשל היעדר הוכחת זכויות בנייה בעת אישור מתקני החניה רבי הקומות. הוועדה מציינת כי הבקשה דורשת לכל הפחות חריגה מהוראות התכנית, אם לא הקלה, שלא התבקשה או טופלה כראוי. כמו כן, נדונה שאלת השימוש המותר, כאשר הוועדה מפרשת את החוקים הרלוונטיים בצמצום. מסקנתם היא כי השימוש בקרקע לחניה אינו מותר שכן מדובר בבנייה, דבר המחייב בקשה לשימוש חורג. בסופו של דבר, הערר מתקבל, וההחלטה מוחזרת לרשות המקומית על מנת שתנהל את הליכי הפרסום וההתנגדות המתאימים, ותקבל החלטה על סמך השאלות התכנוניות המורכבות הכרוכות בכך. הוועדה ממליצה גם לקיים דיון בממצאי כל ביקור באתר שעורכת הוועדה המקומית.