עמ"נ 32743-05-23

תקציר

המערערת מחזיקה ב-25% מגרשה בתל אביב וביקשה שומה מקדמית בעקבות שינוי תכנוני מקומי. לאחר קבלת השומה, ביקש המערער שומה שנייה, שתוצאתה היטל השבחה גבוה משמעותית מהראשונה. המערער קיבל את השומה השנייה ביום 15.9.2022 והיו לו 45 יום לערער. המערערת ביקשה מהמשיב ארכה ביום 15.11.2022, אך בקשתה נדחתה, מה שהוביל את המערערת לבקש ארכה מוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה ביום 17.11.2022, אשר נדחתה אף היא. על החלטה זו הוגש ערר בטענה כי הוועדה שגתה בכך שלא מצאה נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכה, וכי ההחלטה פגעה בזכות הגישה של המערער לערכאות. בית המשפט מצא כי הבקשה להארכה הוגשה 18 יום לאחר המועד האחרון להגשת הערעור וכי הנימוקים לעיכוב – טעות אנוש, לוח חופשות תשרי וקשיי מימון – אינם מהווים נסיבות מיוחדות כנדרש בחוק. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי טענות המערער התפתחו עם הזמן, דבר המערער את מהימנותן. בית המשפט שקל גם את משך השיהוי, את היעדר סיכויי הערעור הטובים ואת חשיבות העמידה בלוחות הזמנים בהליכים משפטיים. עוד צוין, כי הנסיבות שהובילו לבקשת הארכת המעצר לא היו בשליטת המערער. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.