רע"א 214/13

תקציר

החלטת הרוב של בית המשפט הייתה לדחות את ערעורו של המבקש. המבקש, חייל לשעבר, ביקש להיות מוכר כנכה עקב מצב פסיכוטי שאובחן זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא הצבאי, שם ריצה עונש היעדרות. בית המשפט, בהסכמה עם ועדת הפיצויים הנמוכה יותר ובית המשפט המחוזי, קבע כי אין ראיות אובייקטיביות לכך שמחלתו של המבקש נגרמה עקב מאסרו. אמנם הוכר עיתוי המחלה לאחר השחרור מהכלא, אך אי הנוחות והקשיים במאסר לא נחשבו לנסיבות חריגות המצדיקות קשר סיבתי בין שירותו של המבקש לבין מחלתו. עם זאת, למרות דחיית הערעור, הציעו השופטים תקופת החמרה של שנתיים מתוך הכרה בקרבת מחלתו של המבקש למאסרו. החלטת הרוב התבססה על פרשנות חוק הנכות (תגמולים ושיקום) ופסקי דין קודמים רלוונטיים, המחייבים אירוע חריג אובייקטיבי במהלך השירות כדי להצדיק קשר סיבתי. השופט הנדל חלק על כך, וטען כי נסיבות מקרה זה עומדות בדרישות שהותוו בפסקי דין קודמים וכי יש להכיר במבקש כנכה על פי החוק. השופט הדגיש כי יש לפרש את החוקים הסוציאליים בנדיבות וכי שאלת היישום עשויה לעורר שאלות משפטיות. בסופו של דבר, פסק בית המשפט בדעת רוב נגד ערעורו של המבקש, אך עם הצעה להקלה בדמות תקופת החמרה של שנתיים.