עת"מ 43576-02-10

תקציר

אזרח ישראלי שהיה נשוי לישראלית בשנת 1998 עתר לבית המשפט לאחר שמשרד הפנים סירב להאריך את דרכונו ובמקום זאת הנפיק לו תעודת מעבר, בטענה שלא השתקע בישראל. העותר טען כי ההחלטה פוגעת בזכויותיו החוקתיות לחופש עיסוק ותנועה וביקש מבית המשפט לבטל את ההחלטה ולהחזיר לו את דרכונו. מנגד, המשרד טען כי אזרחות אינה מבטיחה קבלת דרכון, ולשר שיקול דעת להעניק או להאריך דרכון. בית המשפט צידד בעותר וקבע כי החלטת המשרד שרירותית ואינה מתחשבת בנסיבותיו ובזכויותיו של העותר. היא הורתה למשרד להנפיק לעותר דרכון ישראלי בתוקף לחמש שנים, וקבעה כי אזרחות מזכה אותו בדרכון. פסק הדין הדגיש את חשיבות ההליך ההוגן, וציין כי החלטת המשרד התקבלה מבלי שניתנה לעותר הזדמנות להגיב. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת ההסדר של המשרד, בהתחשב בתקופת מגוריו המשמעותית של העותר בישראל ובנסיבותיו האישיות המיוחדות שהביאו להיעדרותו מהארץ. לעותר נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.