ב"ש 93/92

תקציר

התיק שבפני השופט ש' פינקלמן נסוב סביב סכסוך בין בני זוג נשואים, יהודים ואזרחי ישראל, בנוגע למזונות ולבעלות ברכושם המשותף לאחר גירושיהם. האישה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בדרישה למזונות והצהרת בעלות על מחצית מרכושם של בני הזוג. עם זאת, הבעל חלק על סמכותו של בית הדין, וטען כי תביעת הגירושין הקודמת שלו שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה צריכה לקבל עדיפות. על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תביעת גירושין כנה המוגשת תחילה לבית הדין הרבני צריכה לכלול את כל העניינים הקשורים לגירושין, כגון מזונות וחלוקת רכוש, כדי למנוע התדיינות מקבילה. השופט פינקלמן קבע כי בעוד שתביעת הגירושין של הבעל הייתה כנה, כריכתו בנושא המזונות הייתה אמיתית, אך כריכת עניין הרכוש לא. השופטת ביססה החלטה זו על כך שהבעל הגיש במקביל תביעה לבית משפט השלום לפירוק השותפות בדירת בני הזוג, דבר המצביע על חוסר כנות. יתר על כן, הדגישה השופטת כי יש לבחון את כנות הכריכה על בסיס שלמות חיסול הקשר הזוגי המתגרש, אשר במקרה זה לא אושר על ידי כריכה סלקטיבית של הבעל בנכסים מסוימים. לפיכך, לבית המשפט המחוזי תישאר סמכות השיפוט בסכסוך הרכושי, ואילו בית הדין הרבני יטפל בענייני הגירושין והמזונות. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.