ת"פ 17891-03-14

תקציר

השופט פתח בהערכת מהימנות עדויותיהם של שני הנאשמים, ושל השוטרים שזיהו אותם. הוא מצא את עדויותיהם של השוטרים, אושרי ויוסי, אמינות, בעוד אלה של הנאשמים היו מלאות סתירות ושקרים, ולכן אינן אמינות. לאחר מכן פנה השופט לבחון את הראיות נגד כל אחד מהנאשמים. בעניינו של נאשם מס' 1, שרכבו שימש לאירוע, קיבל השופט את זיהוי השוטרים, בנוסף לראיות נוספות כגון העובדה שהרכב היה שייך לאחותו, ואת הודאתו שלו. השופט הגיע למסקנה כי עובדות כתב האישום נגד הנאשם מס' 1 הוכחו מעבר לספק סביר. בעניינו של נאשם 2, הראיה העיקרית הייתה זיהוי השוטרים, אשר השופט מצא ספק בשל נסיבות ביצועו, כמו גם פגמים נוספים בחקירה. השופט פירט שאלות וחידות שונות העולות מהראיות נגד נאשם 2, הנוגעות בין היתר לציר הזמן של האירועים, לחקירת חשודים אפשריים אחרים ולהיעדר ראיות מדעיות הקושרות אותו לאירוע. השופט הדגיש כי נותר ספק סביר בעניינו של נאשם 2, ועל כן זיכה אותו מהאישומים נגדו, למרות שמצא כי הוא עד בלתי אמין.