בג"צ 979/15

תקציר

דעת הרוב של בית המשפט קבעה כי הפצת הגיליון המיוחד של המגזין הצרפתי שרלי הבדו אינה מהווה "מתנה" לפי סעיף 8 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), ולכן אינה אסורה. אין לפרש את המונח "מתנה" כנוטה לחלוטין לכיוון חופש הביטוי, אך יש להבטיח גם את טוהר הבחירות ומניעת השפעה בלתי הוגנת על הבוחר. למרות שהערך האובייקטיבי של החפץ המופץ אינו אמת המידה לקביעה אם הוא מהווה מתנה אם לאו, ומסרים מילוליים יכולים להיות גם מתנות, הגיליון המיוחד של המגזין, המכיל את המסר התעמולתי של העותרים, הוא המסר עצמו ולא ניתן להפריד ממנו. עם זאת, ניתן לנטרל את ההשפעה הבעייתית של הפצה כזו על ידי הסרת התוכן הפנימי של הגיליון והפצת העמוד הראשון והאחרון בלבד, המכילים את המסר העיקרי שהעותרים מבקשים להעביר, ולכן אין צורך להפיץ את הגיליון כולו. כך יועבר המסר התעמולתי ללא צורך במתן מתנה אסורה. זאת ועוד, ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית אין סמכות למנוע את הפצת הגיליון המיוחד בשל תוכנו הפוגעני כלפי הדת המוסלמית, שכן סמכות זו לא הוקנתה לו לפי סעיף 17ב לחוק דרכי תעמולה. הרוב גם סברו כי חלוקה כזו אינה פוגעת בדת האסלאם או ברגשות המוסלמים במידה שתצדיק את איסורה. לפיכך התקבלה העתירה ובוטלה החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. הצו המותנה הפך למוחלט. הנשיאה נאור, בחוות דעתה החולקת, קבעה כי הפצת כל הגיליון המיוחד של המגזין, כמות שהיא, מהווה מתנה האסורה על פי דין. אמנם אין להשתיק את המסר שהעותרים ביקשו להעביר, אך לא ניתן להצדיק את הפצת הנושא כולו כמימוש חופש הביטוי, שכן הוא אינו נלווה לתעמולה אלא חלק בלתי נפרד ממנה. לדבריה, מבחן התכלית הדומיננטית, כפי שהציעה השופטת חיות, לא יסייע בפירוש המונח "מתנה" במקרה הנוכחי.