ע"א 177/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל פסק בורר בשל חתימה חסרה על שטר הבוררות. הסכם הבוררות היה בין מר מיכאל רוזנברג, שחתם בשם משפחתו, לבין ח"ה שאול הוטר ומר פרנץ גרוס. בהסכם נקבע כי כל מחלוקת תוגש לבוררים, וחתימת הצדדים תהווה חתימה על שטר בוררות. בהמשך הודיע מר רוזנברג לבוררים כי בני משפחתו סירבו לחתום על שטר הבוררות, אך הבוררים החליטו כי פסק הבוררות יחייב את מר רוזנברג ואת יתר החותמים. לאחר מכן פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות, שניתן ללא שמיעת ראיות. בית המשפט העליון קבע כי תוקפו של הסכם בוררות תלוי בהסכמת כל הצדדים, אותה ניתן לגזור מהסכם רחב יותר או לבטא באמצעות מסמך נפרד. בעוד חתימות הן הנוהג הסטנדרטי, הן אינן דרישה להסכם תקף אם ניתן להוכיח אחרת את הסכמתם בכתב של הצדדים. במקרה זה, נראה כי הצהרתו של מר רוזנברג מייתרת חתימות נוספות. היה על בית המשפט המחוזי לבחון את ההשלכות המשפטיות של ייצוגו ואת משמעות החתימות החסרות. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי הערעור לגופו של עניין, דחה את החלטת בית המשפט המחוזי והורה על דיון חדש לאיסוף ראיות בדבר נסיבות החתימות והשלכותיהן. המשיבים חויבו בהוצאות המערערים. השופט ד' לוין והשופט י' קדמי הסכימו עם פסק הדין.