צבאי 15/24

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדויות הקורבן והנאשם, ומוצאת את גרסת הקורבן אמינה ועקבית, תוך דחיית גרסת הנאשם לאירועים כבלתי אמינה וחסרת בסיס. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנאשם אשם במעשה מגונה, וקובע כי מעשיו היוו אופי מיני והונעו מסיפוק מיני. באירוע הראשון נגע הנאשם באזור החזה של המתלוננת ללא הסכמתה בעודה ערה, ולמרות ניסיונותיה לעצור אותו, נעל את הדלת וכיבה את האור. האירוע השני התרחש בעת שהקורבן ישנה, כאשר הנאשם נגע בחזה שלה ובאזורים אינטימיים, תוך ניצול חוסר יכולתה להסכים. פסק הדין מדגיש גם את חומרתן של עבירות המין, את הפגיעה בכבודה ובאוטונומיה של הקורבן, ואת הערכים הצבאיים הייחודיים שנפגעו במקרה זה, שכן הנאשם והקורבן היו חיילים. חרף מציאת מספר נסיבות מחמירות, בית המשפט אינו מחמיר את העונש שהטיל בית משפט קמא, שהיה כבר במסגרת מדיניות הענישה המקובלת. החלטה זו מוצדקת בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, היעדר עבר פלילי של המערער ותמהיל הענישה לרבות הורדה בדרגה. עם זאת, בית המשפט מציין כי ניתן היה לפסוק לנפגע סכום פיצוי גבוה יותר, אך מאחר שהתביעה לא ערערה על כך, הדבר אינו בגדר פסק דין זה. כתוצאה מכך, הן ערעורי ההגנה והן ערעורי התביעה נדחים, ומקיימים את הכרעת הדין הראשונית ואת גזר הדין.