ע"א 174/69

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית שני ערעורים בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק הדין הורה למערער, חיים כהן, לשלם לאשתו לשעבר, המשיבה רבקה כהן, סך של 18,200 לירות ישראליות, בתוספת ריבית, עבור מזונות שני ילדיהם לאחר גירושיהם בשנת 1957. בני הזוג הסכימו כי כל המחלוקות העתידיות הנוגעות לילדים יובאו בפני בית הדין הרבני, ואכן, רבקה הגישה תחילה תביעה למזונות ילדים שם. אולם לאחר שחיים התנגד לסמכותו של בית הדין הרבני, פנתה רבקה לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן ביצע חיים פניית פרסה וטען כי על בית הדין הרבני לדון בתיק. בית המשפט המחוזי פסק לטובתה של רבקה, והורה לחיים לערער, ורבקה לערער שכנגד, שניהם ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים וקבע כי טענתו של חיים להיעדר סמכות פסולה משום שהועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך המשפטי. בית המשפט קבע כי טענות מסוג זה יש להעלות בהזדמנות הראשונה, עוד בטרם נדונות טענות אחרות. לכן, התנגדותו הקודמת של חיים לסמכותו של בית הדין הרבני גרמה לכך שהוא לא יכול היה לטעון כעת שבית המשפט צריך לדון בתיק. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר לסכום הכספים שחבקה חייבת בגין אחזקת הילדים התבסס על ראיות מהימנות והיה סביר. באשר לערעורה הנגדי של רבקה, שביקשה להוסיף סכומים לאחזקת הילדים, דחה בית המשפט גם את זה, וקבע כי עדותה של רבקה בנקודה זו אינה משכנעת. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.