רע"א 2040/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לתביעה ייצוגית נגד ישראכרט בע"מ, חברת סליקת כרטיסי חיוב בבעלות בנק הפועלים בע"מ. ההחלטה המקורית אישרה בקשה לתביעה ייצוגית שהגיש משיב שטען כי ישראכרט גבתה שלא כדין דמי השלמה מבעלי עסקים. עמלות אלו נגבו כאשר עמלות הסליקה שגבתה ישראכרט עבור חודש נתון היו נמוכות מסכום מינימלי מסוים שנקבע בהסכמי החברה עם אותם בעלי עסקים. המשיב טען כי במקרים בהם בעל עסק התקשר בעסקת תשלום עם חברת מימון צד ג', הידועה גם כחברת ניכיון, ישראכרט ראתה שלא כדין את עמלות הסליקה ששולמו בגין עסקאות אלה כעמלות ששולמו על ידי חברת הניכיון ולא על ידי בעל העסק. כתוצאה מכך, בעלי עסקים חויבו פעמים רבות בדמי ההשלמה באופן לא הוגן. בית המשפט המחוזי הסכים עם המשיב ואישר להגיש תובענה ייצוגית, מה שהוביל את ישראכרט להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בפסק הדין הנדון, בית המשפט דוחה את בקשתה של ישראכרט למתן רשות ערעור, ובכך מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קובע כי ההסכמים הקיימים בין ישראכרט לבין בעלי העסקים, לרבות המשיב, קובעים באופן ברור כי חובת תשלום האגרות מוטלת על בעלי העסקים, והם אינם יכולים להטיל אחריות זו ללא הסכמת ישראכרט, שלא ניתנה במקרה זה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי תיקון לכללי הבנקאות (שירות לקוחות), אשר תמך לכאורה בעמדת ישראכרט, לא שינה את המצב המשפטי הקיים ורק שימש להבהרתו. הבהרה זו, לטענת בית המשפט, לא הכשירה בדיעבד את פעולותיה הקודמות של ישראכרט. גם תחולתו הפרוספקטיבית של תיקון זה, שנכנס לתוקף שישה חודשים לאחר חקיקתו, אינה משמעותית בהקשר זה. לבסוף, בית המשפט דוחה את טענת ישראכרט כי היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את עמדת בנק ישראל באשר למשמעות התיקון, שכן ישראכרט לא הגישה בקשה פורמלית בעניין זה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחית, וישראכרט חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ₪.