ע"נ 43551-09-20

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעיקר בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, וזאת בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי – ע"נ 43551-09-20 פלוני נ' קצין התגמולים** **מבוא** ההליך הנדון בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 ("חוק הנכים") עוסק בטענת המערער, חייל משוחרר, לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת הסכיזופרניה ממנה הוא סובל לבין שירותו הצבאי. קצין התגמולים, משרד הביטחון, דחה את תביעתו של המערער להכרה כנכה צה"ל, ומכאן הערעור. פסק הדין נוקט בגישה מקלה עם החייל ומכיר בקשר סיבתי מלא בין המחלה לשירות. **העובדות הרלוונטיות** המערער התגייס לשירות סדיר באוגוסט 2013, ללא בעיות רפואיות ידועות. במהלך שירותו חווה קשיי הסתגלות, נפקד מספר פעמים, נשפט, והופנה לקצין בריאות הנפש (קב"ן). בדצמבר 2014, הוא היה מעורב בתקרית דקירה של חייל אחר, ונשפט לארבעה חודשי מאסר בכלא צבאי. במהלך מאסרו, הופחת הפרופיל שלו ל-21 על רקע נפשי, והוא שוחרר פורמאלית בפברואר 2015, אך המשיך לרצות את עונשו עד אפריל 2015. מיד לאחר שחרורו מהכלא, החל לקבל טיפול נפשי, ובסופו של דבר אובחן בסכיזופרניה כשנה לאחר שחרורו. **המסגרת המשפטית – חוק הנכים** 1. **עקרון היסוד**: חוק הנכים נועד להעניק תגמולים ושיקום לנכים עקב השירות. על מנת להיכנס ל"טרקלין" החוק, על החייל להוכיח כי נותרה אצלו נכות **עקב השירות**. כאשר מדובר במחלה, סעיף 1 לחוק קובע כי יש להוכיח "מחלה או החמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו ועקב שירותו". 2. **ציר הזמן והסיבתיות**: דרישת החוק מורכבת משני תנאים מצטברים: * **ציר הזמן**: המחלה (או החמרתה) התרחשה **בתקופת השירות**. * **סיבתיות**: המחלה התרחשה **עקב השירות**. 3. **הלכת "אביאן" ו"פלוני" – מחלות קונסטיטוציונליות**: נוכח אופיין של מחלות כרוניות או מחלות "רדומות" (קונסטיטוציונליות) אשר "מקננות" בגוף עוד טרם השירות ומתפרצות במהלכו, פיתחה הפסיקה מבחנים מיוחדים לבחינת הקשר הסיבתי. הלכת "אביאן" (דנ"א 5343/00) קבעה כי נדרשים שני מבחנים: * **קשר סיבתי עובדתי-רפואי**: חוות דעת מומחים הקושרות סיבתית-עובדתית בין אירוע בשירות להתפרצות המחלה. * **קשר סיבתי משפטי**: קשר שהמשפט רואה בו כראוי, הנבחן על פי אמות מידה שנקבעו בפסיקה (כמוסבר בהמשך). 4. **יסודות הקשר הסיבתי המשפטי (לפי רע"א 7796/20 "עניין פלוני")**: * **היסוד הסובייקטיבי (עיקרון "הגולגולת הדקה")**: בוחן את הפגיעה מנקודת מבטו של החייל, תוך הכרה ברגישויותיו וחולשותיו. הצבא נדרש לקבל את החייל כפי שהוא. * **היסוד האובייקטיבי**: בוחן את טיב הקשר בין השירות להתפרצות המחלה, ודורש מידה של "הדיקות, עוצמה וייחודיות". הפסיקה פיתחה שלושה סוגי מקרים עיקריים לגבוש יסוד זה: 1. **אירוע ייחודי לשירות הצבאי**: כגון קרב, אימונים אינטנסיביים או שירות במקום חריג ורווי מתח. 2. **אירוע חריג או יוצא דופן (גם אם לא ייחודי לשירות)**: אירוע שהתרחש במהלך השירות ובקשר אליו, שאינו טריוויאלי או יומיומי, והוביל לפרוץ המחלה. החריגות נבחנת ביחס לשגרת החייל המסוים. 3. **החוויה הצבאית במובנה הרחב**: עצם השירות הצבאי, על לחציו, פחדיו ומתחיו המיוחדים, יצר מצב דחק חריג וקיצוני בנפשו של החייל, גם אם לא התרחש אירוע נקודתי חריג או שירות צבאי מובהק. 5. **"תוך כדי" מול "עקב"**: ההלכה קובעת כי התנאי של התרחשות הנכות **תוך כדי** השירות הוא תנאי משני ביחס לתנאי הסיבתיות **עקב** השירות, וזאת לאור אופיו הסוציאלי של חוק הנכים. גם אם המחלה התפרצה לאחר תום השירות, קשר סיבתי הדוק יכול להוביל להכרה. 6. **משקל חוות דעת מומחה הוועדה**: לחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם הוועדה משקל עודף, בהיותו גורם מקצועי, בלתי תלוי, המשמש "זרועה הארוכה" של הוועדה. 7. **החלת החריג על מקרה של מאסר**: הפסיקה (רע"א 214/13) קבעה כי כשלעצמה, שהות בכלא צבאי אינה מהווה גורם אובייקטיבי לגיבוש קשר סיבתי. עם זאת, הלכת "פלוני" (רע"א 7796/20) הדגישה כי אם הכליאה מהווה חלק מתמונה כללית של קשיי הסתגלות וחווית דחק מתמשכת במסגרת הצבאית, היא יכולה להוות גורם תורם משמעותי. 8. **גרימה מלאה במחלה קונסטיטוציונלית**: כאשר קיים קשר סיבתי בין השירות להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית, רואים את המחלה כאילו נגרמה **במלואה** עקב השירות, גם אם החייל נשא אותה בגופו באופן רדום או שהייתה יכולה להתפרץ גם ללא השירות. הלכה זו "מטה את הכף בחוזקה לטובתו של החייל". **יישום הדין על המקרה ותוצאת הוועדה** 1. **מועד פרוץ המחלה (ציר הזמן)**: * הוועדה דחתה את טענת המשיב כי המחלה פרצה רק כשנה לאחר השחרור. * בהתבסס על עדויות המומחה מטעם הוועדה (ד"ר לריה), נקבע כי "קו השבר" – המעבר למצב פרודורמאלי (שלב מקדים להתפרצות המחלה) – התרחש מייד עם שחרורו מהכלא הצבאי (אפריל 2015), כאשר סימנים אלה אובחנו כשלושה שבועות לאחר מכן. * הוועדה ראתה בשלב הפרודורמאלי חלק בלתי נפרד מהמחלה, ולכן קבעה כי המחלה (או לפחות שלב משמעותי בהתפתחותה) ארעה **בתקופת השירות**, אף אם באופן פורמלי השחרור מהכלא היה לאחר השירות, וזאת בשל הסמיכות הזמנים והקשר הסיבתי בין הכליאה (כחלק מהשירות) למצב. * **חידוש/הדגשה**: החשיבות שניתנה לסמיכות הזמנים ולקשר הסיבתי בין תקופת הכליאה (שהינה חלק בלתי נפרד מהשירות בנסיבות אלו) לבין תחילת התסמינים, תוך גמישות בפרשנות דרישת "תוך כדי השירות" לאור אופיו הסוציאלי של החוק. 2. **קשר סיבתי (מהותי)**: * **היסוד הסובייקטיבי**: התקיים באופן ברור, לאור חולשותיו ורגישויותיו המובנות של המערער, אשר הגיעו לשיאם בתנאי הכליאה. * **היסוד האובייקטיבי**: * הוועדה סיווגה את המקרה **לסוג השלישי** לפי הלכת "אביאן" – החוויה הצבאית במובנה הרחב. * נקבע כי **תקופת המאסר בת 4 החודשים בכלא הצבאי** היוותה גורם דחק משמעותי שתרם להתפתחות המחלה ("קו השבר"). * נבחן ההבדל בין מקרה זה למקרים בהם מאסר כשלעצמו אינו מקים קשר סיבתי. נקבע כי במקרה דנן, הכליאה הייתה **המשך ישיר** לקשיי הסתגלות ובעיות משמעת ארוכות טווח מהן סבל המערער מראשית גיוסו. * הוועדה הדגישה כי תנאי השירות שקדמו למאסר, אף אם לא היו גורם ישיר, ייתכן והיוו **גורם דחק מצטבר** אשר חיבר לתנאי הכליאה, וזאת הבחנה מהלכת רע"א 214/13. * גם העובדה שהמאסר נבע מתקרית דקירה לא שללה את הקשר הסיבתי, שכן התקרית עצמה נתפסה כחלק מהתמונה הכוללת של קשיי המערער והמתח הפנימי שחווה על רקע השירות. * **חידוש/הדגשה**: ההכרה המפורשת כי גם כאשר מאסר צבאי אינו אירוע מנותק, אלא שיאו של תהליך ארוך של קשיי הסתגלות ודחק הנגרמים על ידי המסגרת הצבאית, הוא יכול להוות גורם אובייקטיבי לגיבוש קשר סיבתי משפטי, וזאת באמצעות סיווג המקרה ככזה החוסה תחת "החוויה הצבאית במובנה הרחב". 3. **שיעור הגרימה – קשר סיבתי מלא**: * על בסיס חוות דעתו של המומחה מטעם הוועדה, ד"ר לריה, נקבע כי תנאי השירות היו "אחראים בחצי" להתפתחות המחלה (במובן של תרומת גורמים שונים). * **עקרון משפטי מרכזי**: הוועדה חזרה והדגישה את ההלכה הפסוקה, לפיה במקרים של מחלות קונסטיטוציונליות, כאשר קיים קשר סיבתי בין השירות להתפרצות המחלה, רואים את המחלה כאילו נגרמה **במלואה** עקב השירות. הלכה זו נועדה "למטה את הכף בחוזקה לטובתו של החייל". * לפיכך, למרות שהמומחה חילק את האחריות סיבתית באופן שווה בין הנטייה המולדת לשירות, התוצאה המשפטית היא הכרה מלאה. * **חידוש/הדגשה**: יישום מחמיר של עקרון ה"גולגולת הדקה" וההלכה של גרימה מלאה במחלות קונסטיטוציונליות. הוועדה מבחינה בין חלוקה רפואית של תרומת גורמים שונים לבין התוצאה המשפטית המחייבת הכרה מלאה ככל שהוכח קשר סיבתי משפטי. 4. **התמודדות עם חוות דעת נוגדות**: * הוועדה התבססה על חוות דעת המומחה מטעמה (ד"ר לריה), תוך מתן משקל עודף לה, וזאת לאחר שהמומחה נחקר בפניה. * נרשמו התייחסויות לחוות דעת מומחים שהוגשו מטעם הצדדים (ד"ר גונן פסטרנק מטעם המשיב, וד"ר אייל פרוכטר מטעם המערער), אך ההכרעה התבססה בעיקרה על המומחה מטעם הוועדה. * נדחה ניסיון המשיב לטעון כי אין אסכולה רפואית מוכרת התומכת בקשר סיבתי בין דחק (ובפרט דחק מכלא) לסכיזופרניה, תוך ציון כי המומחה מטעם הוועדה ביסס את מסקנותיו על מודל מוכר ונתמך בספרות. **סיכום ומסקנות** הוועדה קיבלה את ערעור המערער וקבעה כי קיים קשר סיבתי **מלא** בין תנאי שירותו הצבאי לבין מחלת הסכיזופרניה. ההחלטה משקפת גישה מקלה עם החייל, הנותנת משקל רב להלכות המשפטיות הנוגעות למחלות קונסטיטוציונליות, ומעניקה פרשנות רחבה לעקרונות הסיבתיות, ובפרט ליסוד האובייקטיבי, באופן המרחיב את ההכרה באפשרות לקשר בין שירות צבאי (ובכללו גם מאסר צבאי בהקשר המתאים) לבין התפרצות מחלות נפש. החלטה זו מדגישה את האופי הסוציאלי של חוק הנכים ואת כוונת המחוקק להגן על חיילי צה"ל.