ת"א 1081/95

תקציר

בעלה המנוח של התובעת נקבר בבית העלמין בכרמיאל. התובעת ביקשה לשריין חלקת קבר ליד קבר בעלה, אך המועצה הדתית כרמיאל התנתה בקשה זו בתשלום של 3,500 ₪. התובעת הגישה תביעה נגד המועצה ונתבעים נוספים לרבות משרד הדתות, מינהל מקרקעי ישראל, עיריית כרמיאל והמוסד לביטוח לאומי, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לחלקת קבר שמורה ללא כל תשלום וסעד כספי בסך 583 ₪. בית המשפט קבע כי זכותו של התובע להיקבר בכבוד ולבחור את טקס הקבורה וסוג בית הקברות היא זכות יסוד, אך היקפה של זכות זו אינו כולל בחירת מקום ספציפי בתוך בית העלמין. בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים וקבע כי למועצה הדתית, כחברת קבורה, יש סמכות לגבות תשלום עבור שמירת חלקת קבר במהלך חייו של אדם, שכן מדובר בשירות מיוחד. כמו כן, בחן בית המשפט הוראה פנימית של מינהל מקרקעי ישראל, אשר שולבה בחוזה החכירה בין המינהל לעיריית כרמיאל, ומצא כי היא אינה אוסרת על גביית אגרות בגין שמירת חלקת קבר לצד בן זוג שנפטר. עם זאת, בית המשפט פירש את ההוראה כך שאין לכלול באגרת את עלות הקרקע והשימוש בה. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי חוק הגנת הצרכן חל על המקרה וקבע כי דרישת המועצה לתשלום אינה מהווה הפרה של חוק זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, למעט המוסד לביטוח לאומי. עוד ציין בית המשפט כי ישקול מחדש הטלת הוצאות אישיות על בא כוח התובע בגין הארכת ההליכים שלא לצורך.