ת"א 60090-08-18

תקציר

התיק סובב סביב אירוע נשיכת כלב ותביעות הרשלנות שבאו בעקבותיו. התובעת, עובדת חברת בריאות הבית הנתבעת, מונתה לטפל בחולה שהיה בעליו כלב. התובעת ננשכה על ידי הכלב ותבעה את המטופלת, את בעלי הכלבה (נתבעים 2 ו-3) ואת מעסיקה (נתבעים 4 ו-5) בגין רשלנות. הנתבעים טענו כי התובע התגרה בכלב, ואילו התובע טען כי הנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות נאותים. בית הדין פסק לטובת התובעת וקבע כי הנתבעים, ובעיקר המעסיק, לא נקטו אמצעים סבירים להבטחת בטיחותה של התובעת בעבודה. נפסק כי המעסיק לא סיפק הדרכה מתאימה או הנחיות כיצד להתנהג בסביבת כלבי המטופלים, דבר שיצר מצב מסוכן. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנהלות התובעת אינה עולה כדי התגרות, וגם אם כן, אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מאחריותם. השופט קבע כי כל הנתבעים התרשלו ותרמו לנזק שנגרם לתובע. עם זאת, מידת האחריות הייתה שונה. על נאשמים 2 ו-3, בעלי הכלב, הוטלו האחריות העיקרית (60%) בשל מעורבותם הישירה ואי ריסון הכלב כראוי. על הנתבעים 4 ו-5, המעסיק, הוטלו 40% מהאחריות בגין אי מתן הדרכה והדרכה מספקות. עוד נמצא כי התובעת תרמה לתאונה בכך שלא עדכנה את מעסיקה על הכלב ולא נזהרה סביבו, כך שאשמתה התורמת נקבעה על 20%. באשר לנזקים, נפסקו לתובעת 20,000 ₪ בגין כאב וסבל, 10,000 ₪ בגין סיוע בעבר ובעתיד מצדדים שלישיים ו-50,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, בסך כולל של 80,000 ₪. סכום זה הופחת עוד יותר בשל 20% אשמת התרומה של התובעת, וכתוצאה מכך נפצה סופית סך של 64,000 ₪. בית המשפט פסק גם לגבי ראשי נזק שונים אחרים, כגון הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, וקבע כי טענות התובע אינן מוצדקות. לסיכום, השופט הורה לנתבעים לפצות את התובע בהתאם לדרגות האחריות שלהם, בניכוי האשם התורם והפיצוי הנוסף, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.