ע"פ 218/63

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו בבאר שבע, שהרשיע את צבי פיק במספר עבירות לפי פקודת החוק הפלילי, 1936. פיק, ששימש כנציג משרד הפיתוח באילת, הורשע בעבירות של מעילת אמונים, גניבה וקבלת כספים בתואנות שווא. האישומים נבעו ממספר מקרים בהם פיק ניצל את מעמדו הציבורי והונה אנשים בכך שהבטיח בכזב לסייע להם בתמורה לכסף. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, דחה חלק מההרשעות ואישר אחרות. בית המשפט זיכה את פיק מהאישומים הנוגעים לקבלת כספים מקבלן בשם קילמניק, שכן העדות היחידה ששימשה להרשעתו לא הייתה מספקת ולא עקבית. עם זאת, פיק הורשע בעבירות נוספות, בהן ניסיון להונות ציבור וגניבה על ידי סוכן. פסק הדין גם זיכה את פיק מהאישומים הנוגעים להזמנת אספקת אבן ממינרלים לישראל לחיים אפלבאום ולחיוב משרד הפיתוח, שכן בית המשפט מצא כי פיק עשוי היה להאמין באמת ובתמים שיש לו סמכות להוציא צו כזה. פיק הורשע גם בעבירות של קבלת כספים מאנשים פרטיים בתואנות שווא, בהם לאה ספיר ולאה קוקוס. בית המשפט אישר חלק מהרשעות אלה בשל הנסיבות המשכנעות סביב קבלת הכספים. באשר לעונש, החליט בית המשפט לשנות את תקופת המאסר לשישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 5,000 ל"י, בהתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. פסק הדין הדגיש את חומרת פשעיו של פיק, שכללו ניצול לרעה של מעמדו הציבורי וניצול אמונם של אנשים מן השורה.